מצבים המעוררים תחושה של אג'נסי

• כשלאנשים יש שליטה על התוצאות של עצמם ושל אחרים.
• כשהם קובעים את התוצאות, ההשוואה כבר לא מספקת מידע חברתי, ולא גורמת לתחושת נחיתות – אם בחרתי להעניק למישהו יותר ממה שיש לי, זה מעיד על הנדיבות שלי ואני בעמדת כוח.
• אנשים נהנים לתת לאחרים, ומפיקים גמול פנימי מהתועלת של אחרים(“Warm glow”, Andreoni 1989) . גם כאן יש עדויות מוחיות(Harbaugh et al. 2007).

כיצד אג'נסי משנה את ההעדפות החברתיות שלנו?

• כשלאנשים אין אג'נסי, אין להם שליטה או השפעה על המצב. הם נתקלים באופן פאסיבי בתוצאות של עצמם ושל אחרים ופונים להשוואה חברתית (Festinger, 1954).
• אנשים מסיקים על עצמם מתוך השוואת עצמם לאחרים. כאשר לאחרים יש תוצאות טובות יותר, נוצרת תחושת נחיתות של העצמי – סיגנל חברתי שלילי.
• ההשוואה מעוררות תגובות שליליות חזקות. אנשים שונאים מצבי נחיתות. יש לכך אפילו עדויות מוחיות (Tricomi et al. 2010)

לעומת זאת – השערת האג'נסי

• במצבי אג'נסי נמוך (כשיש לאדם שליטה נמוכה על התוצאות) – אנשים מוטרדים מאוד מתוצאה טובה יותר אצל מישהו אחר.
• במצבי אג'נסי גבוה– אנשים מעוניינים לעזור לאחר, גם אם זה יוצר אי-שוויון לרעתם.
• אם ההשערה נכונה, היא תסביר את ההעדפות השונות (הסתירה כביכול) שראינו במחקרים הקודמים.

דוגמה לאג'נסי – ניסוי המצלמה

מקרה ראשון: אג'נסי נמוך – קנית מצלמה שרצית ב-1500 ש"ח. כעבור חודשיים מישהו שעובד איתך סיפר שהוא רכש את אותה המצלמה באותה חנות. חשבת לעצמך שיתכן ובינתיים ירדו המחירים.

אג'נסי גבוה: קנית מצלמה שרצית ב-1500 ש"ח. הפנית מישהו שעובד איתך ורוצה כזאת מצלמה לאותה חנות. חשבת לעצמך שבינתיים ירדו המחירים.

באיזה מהמצבים תהיה/תהיי מרוצה יותר, בכל אחד ממקרי האג'נסי?

1                2                3                4                5                6

אם אדע שהוא קנה את                               אם אדע שהוא קנה את

המצלמה ב-1500 שקלים                             המצלמה ב-1200 שקלים

(להוסיף את החלק האחרון על האייג'נסי)

**** לראות סרטון – http://www.ted.com/talks/michael_norton_how_to_buy_happiness.html – כסף יכול לקנות אושר.

מי עוזר?

מעט מאוד משתנים בין-אישיים מנבאים התנהגות של עזרה, וגם הם אינם מוחלטים. קיימת ההנחה שהאישיות העוזרת הינה שילוב של המון תכונות והיא שונה מאדם לאדם. לעיתים, אנו נוטים להעיד על אדם עוזר שהוא אדם טוב. אך, לא ניתן לנבא בוודאות כי אדם אשר עזר במקרה אחד יעזור גם במקרה הבא. על מנת לנבא האם אנשים יעזרו יש לבחון משתנים נוספים:

1. משתנים מצביים (לחץ).
2. מצב רוח (מחקרים מטה) – אנשים נוטים יותר לעזור אם הם במצב רוח טוב במיוחד, אך גם מצב רוח רע יכול לגרום להעלאה במתן העזרה.

3. מגדר – בתרבויות רבות, דמות הגבר מקושרת עם עזרה המראה אומץ וגבורה, בעוד דמות הנקבה מקושרת עם עזרה לטווח ארוך, במסגרת פעילויות התנדבותיות בין אישיות.

1. תרבות – בכל התרבויות לאנשים יש יותר נטייה לעזור לאנשים מתוך הקבוצה שלהם, מאשר לאנשים מחוצה לה.

מתי אנשים עוזרים?

מחקר השומרוני הטוב – (Darley & Batson, 1973)

סטודנטים בסמינר לתיאולוגיה בפרינסטון התבקשו לכתוב חיבור על משל השומרוני הטוב או על נושא אחר, ולאחר מכן נתבקשו לקחת את החיבור להרצאה בצד השני של הקמפוס. הנבדקים חולקו לקבוצות:

• לקבוצה אחת נאמר כי יש להם זמן רב להגיע להרצאה, והם מקדימים.
• לקבוצה השנייה נאמר שעליהם להזדרז כדי להגיע בזמן.
• לקבוצה השלישית נאמר שהם כבר באיחור.

כשהנבדקים היו בדרכם להרצאה, הם עברו ליד משתף פעולה בניסוי, שישב שפוף, נאנח, התלונן על קשיי נשימה והתעלף.

נמצא כי הייתה נטייה גבוהה יותר לעזור לאדם זה בקרב הנבדקים שלא מיהרו להרצאה, מאשר אלה שמיהרו. רק 10% מאלו שמיהרו ואיחרו להרצאה עצרו לעזור לאדם בצד הדרך.

מסקנה:לחץ זמן– כשלאנשים יש פחות זמן, הם עוזרים פחות.

השפעת מצב הרוח על מידת העזרה:

מחקר האסימון (1972) Isen & Levin

חוקרים בחנו האם אנשים שמצאו כסף בטלפון ציבורי (מניפולציה כדי לשפר את מצב רוחם) יעזרו יותר לאדם זר להרים ניירות שנפלו לו והתפזרו.

התוצאות היו ש-84% מהאנשים שמצאו את המטבע שהשאיר החוקר עזרו לאדם זר להרים את הניירות, ואילו רק 4% מאלו שלא מצאו מטבע עזרו.

מחקרים מראים כי כשאדם במצב רוח חיובי הוא יותר אדיב ונדיב כלפי אחרים.