- הושמעה טענה, לפיה ישנה עלייה במספר המקרים הפתולוגיים בקרב חיילים, ובנוסף שהעלייה באלימות בקרב חיילים תחזור כבומרנג לחברה הישראלית. כלומר, אנו נהיה עדים להתגברות תופעות האלימות בחברה הישראלית.
- ממד"הטענו שלא קיימים מקרים קליניים בקרב חיילים– הם טענו שהנבואות של דו"ח הפסיכולוגים שהתפרסם ב-1987 התבדו. הם טענו שאין פגיעה ברוח המוסרית של היחידות, ושאין עלייה ברמת האלימות או בכמות הפסיכופתולוגיות בקרב החיילים.
- הקו הרשמי של הצבא והמדינה היה שאין פגיעה ברוח ונפש החיילים בעקבות השתתפותם באינתיפאדה הראשונה.
- קשר השתיקה– ברמן טען שאנשי בריאות הנפש שותקים ולא מזהירים את החברה מפני הפתולוגיות הנפשיות שצופות לחיילים ולציבור הישראלי בעקבות מציאות המלחמות בישראל.
- החל משנת 1987, פסיכולוגים אזרחיים החלו להשמיע יותר את קולם.
- עצומת הפסיכולוגים (1988)– העצומה יצאה לעיתונות ונקראה "פסיכולוגים נגד שתיקה". התארגנו הרבה קבוצות מחאה נגד פעולות השיטור ודיכוי ההתקוממות בשטחים. ביניהן, התארגנה קבוצה של פסיכולוגים שיצאה בעצומה. בעצומה הזו, החותמים מתנגדים להמשך הכיבוש, מתריעים על הנזק הנפשי שיתרחש בקרב החיילים בעקבות הפעילות בשטחים. הם טוענים שהפעילות בשטחים מובילה אנשים לנהוג בגזענות, אלימות ואפליה. היו שטענו שהעצומה הזו היא פסולה מכיוון שפסיכולוגים משתמשים במקצועם למטרות פוליטיות.
- ארגון של אנשי בריאות נפש ישראלים ופלסטינים בעד שלום– האג'נדה שלהם הייתה סיום הכיבוש, אשר גובה מחיר נפשי גבוה בשני הצדדים.
- הדו"ח שכתבו שני הפסיכולוגים התפרסם ב"הארץ" לאחר שהודלף לעיתונות חוץ– בעיתון הבריטי התפרסמה כתבה-Israeli General Shocked by Report- Secret Israeli Report Shows Soldiers are Out of Control. לאחר שהדו"ח התפרסם, חלק גדול ממפקדי הצבא גילו אי-נכונות לקבל פסיכולוגים.
- הפסיכולוגים האזרחים יצאו בהרבה כתבות, בהן הם טענו שהצבא מכחיש את דבר קיומן של הפרעות נפשיות. הם טענו שהפסיכולוגים הצבאיים משמיעים את "קול אדוניהם" ושהם פסיכולוגים מטעם הצבא, פסיכולוגים מגויסים שנמנעים מלאסוף נתונים מסוימים שידועים לפסיכולוגים האזרחיים. הם טענו שהפסיכולוג הצבאי מתעלם מהמציאות.
- הפסיכולוגים האזרחיים טענו שבצבא מתפשטת אפידמיה נפשית בעקבות פעולות הכיבוש שהחיילים צריכים לבצע.
- ציטוטים מהתקשורת:
- "פסיכולוגים טובלים אצבע בפוליטיקה"– חגי סגל.
- "הצבא מופעל ע"י פסיכולוגים".
- האינתיפאדה הראשונה היא דוגמא לכך שערכים פוליטיים וערכים מקצועיים נשזרים זה בזה.
- עסקנו במדיקליזציה של האינתיפאדה הראשונה– בריאותם הנפשית של החיילים הייתה במוקד העניין.
- נוצרו שני מחנות– מחנה הפסיכולוגים הצבאיים ומחנה הפסיכולוגים האזרחיים.
- המחלוקת הזו הפיחה פאניקה מוסרית שהתפשטה בציבור.
- הערכה ומדידה של בריאות נפשית היא בעייתית מבחינה מתודולוגית. שני המחנות השתמשו במודלים אפידמולוגים רעועים ביותר.
מלחמת המפרץ:
- מלחמת המפרץ הייתה מלחמה פסיכולוגית. אמנם נורו טילים אבל מוקד האירוע היה העובדה שהעורף הפך להיות החזית. האלמנט המרכזי שאפיין את אותם הימים הייתה הפאניקה.
- המעורבות של אנשי בריאות הנפש הייתה כה רבה וכה מסועפת שהמעורבות הזו גבלה בפארסה, כלומר היו בה אלמנטים מגוחכים.
- למשל, כל אזרחי המדינה נתבקשו להיסגר בחדרים אטומים. מכיוון שהאיום היה טילים כימיים, היינו אמורים לטבול סמרטוט ולהניח אותו על הסדק בין הדלת לרצפה. בהסתכלות לאחור, אלו פעולות מעט מגוחכות שלא באמת היו יכולות להציל את אזרחי ישראל. בכל זאת, האוכלוסייה קיימה את "המצוות" הללו ללא ערעור.
- צוותי בריאות נפש קיימו פגישות ודיונים סוערים לגבי כיצד יש לנהוג בנסיבות הללו. התפתחה שאלה- כיצד יש לנהוג מול מטופל בעת אזעקה בזמן טיפול? השניים אמורים להסתגר בחדר אטום עם, רב הסיכויים, בני משפחתו של המטפל. חלק מהטענות של פסיכולוגים היו ש"המלחמה שברה של הטרנספרנס". היו שהציעו שבמלחמה הבאה יהיה חדר אטום נפרד למטופל.
- נתמקד בשתי תקופות:
- מאוגוסט 1990 עד ינואר 1991, אז פרצה המלחמה.
- ביולי 1992, אז ניהל אחד מבכירי הפסיכיאטרים דיון תקשורתי נרחב.
- מלחמת המפרץ תבעה מספר מושגים:
- בריאות נפשית לאומית– מושג שלא הופיע מאז בשיח הציבורי אבל במידה מסוימת, ארגון בשם נט"ל, הוקם במטרה לעסוק בנפגעי טרור לאומי.
- המדינה הטיפולית– היה ויכוח מיהו אבי המושג הזה. המושג הופיע בטקסט מסוים ב-1971 בספר שנקרא "The Right to be Different". Thomas Sasz טען שהוא היה זה שתבע את המושג כבר ב-1963. המדינה הטיפולית היא מטאפורה לתיאור התרחבות של שירותי בריאות, כאשר מוסדות השלטון מוגדרים כאחראיים על בריאותם הנפשית של אזרחיה, המדינה חייבת לזהות מבעוד מועד סימנים פתולוגיים ולהפעיל התערבויות מונעות וטיפוליות.
- פסיכוקרטיה– שלטונם של אנשי בריאות הנפש.
