התרחבות התחום. מערכת בריאות הנפש כמובן גדלה מאוד במאה ה-20, כנראה גם כתוצאה ממלחה"ע ה-2, אך לא ניכנס לניתוח הזה, ובמקום נביא כמה סיפורים, כמובן, דרך נפלאה ללמוד.
מאמר בשם The Booming Psychology מספר על מספר הדוקטורנטים שניתנו בשנות ה-80, ומדגיש כי המספר הוכפל בתוך 10 שנים. ה-APA כלל כ-39 חטיבות שונות של עיסוקים שונים ומשונים, כגון פסיכולוגיה פילוסופית (וואו, ממש משוגעים). בסוף שנות התשעים נמנו כרבע מיליון יועצים ואנשי בריאות נפש בארצות הברית, מספר גדול לכל הדעות, כמובן בהסתכלות לאחור. ההתרחבות הזו, יש כאלה המוצאים בה מאפיינים אימפריאליסטיים, כאשר ה-DSM שהולך ותופח מרחיב את הגבולות של הבעיות להן מוצאים אנשי התחום מענה, כך הם מושכים עוד ועוד קליינטים. סופרת פסיכולוגית קלינית , Dineen, שכתבה את Manufacturing Victims, שם מתארת את השיטה לתייג בעיות שונות ולהכניסן תחת תחום עיסוקו של המטפל. אנשי המקצוע דואגים להחדיר מודעות קורבנית בלקוחות. ארה"ב מתוארת באומה המתרפקת על הטראומה והקורבנות, כמובן בהשפעת מלחמת וייטנאם בין היתר, ומאורעות נוספים.
אחת שהתלוננה על הטרדה מינית מצד אביה, ובערעור לבית המשפט העליון הוא זוכה מכל אשם, בטענה שהיא חוותה תופעה פסיכולוגית של זיכרון מסולף, כך מתואר בספר אחד, וכן בטקסט אחר, תיאור השתלטותה של הפסיכולוגיה על החברה מדומה במשפט In psychology we trust. המדינה הטיפולית היא מושג לא קיים, אבל מטאפורה שפותחה בשנות ה-60 ובמהלך חצי המאה שעברה הייתה ללהיט, וטקסטים רבים התייחסו אליו. ללא ספק, המדיקליזציה היא מרכזית כאן, שוב. המערכות גדלות ומזמינות לשעריהן מי שחפץ, יש טוענים אף משדלת או מפתה אותן להאמין שהם זקוקים לה, דרך שיווק, קידום מכירות, ממש כשל מוצרי צריכה. כאן עולה גם המושג "חינוך לבריאות הנפש" המתייחס לתשומת הלב העצמית והחברתית לסטיות נפשיות הדורשות טיפול. לימוד הבריות לזיהוי של סימנים מחשידים והפניית אותו אדם למוסד או איש המקצוע המתאים. מחקר הראה באכן בין 1960 ל-1980 מידת הפנייה לאנשי בריאות הנפש עלתה פלאים.
אתנחתא: "שירותי הייעוץ לסטודנט" הוקם ב-1970 בלבד, תחת הוראת של הדיקן. מה עשו עד אז? לאן הפנו אנשים את מצוקתם? לא ברור. בכיתה אמרו כל מיני דברים והוא לא נותן תשובה חד משמעית. יופי. חשוב.
תעשיית בריאות הנפש; סיפורים. נחזור מעט ל-Dineen. זהו ספר מעניין שעיצבן לא מעט אנשים, אבל יש סיבות לכך. היא מביאה את הפיגוע באוקלהומה סיטי, ומצביעה על כך שמיד לאחר הפיגוע הופץ בציבור מספר טלפון בחיוג חינם, שם אפשר לקבל עזרה. בריאות הנפש פתחה במסע חיוכי לשכנע בני משפחה לפתח אמצעים להתמודדות עם המתח הנפשי, Stress Management. עד כה אנשים מצאו דרכים חברתיות להיעזר להיתמך ולהתגבר על אסונות, אך הנה באים אנשי המקצוע וטוענים שיש להם כלים טובים יותר להתמודדות זו. תופעה זו מוכרת גם אצלנו, בשדרות. תגבור ענף בריאות הנפש המטפל באוכלוסייה שם ואף הכנסת המושג "חרדת שדרות" מציגים זאת.
דוגמא אחרת היא מתוך כנס ישראלי במסגרת "שבוע הדפרסיה", בו דובר על פריצתה של מגיפה עולמית של דיכאון. כאשר מדברים על מצבים פנימיים, רגשיים ואישיים במושגים של מחלה והתפשטותה כאש בשדה קוצים, מחייבת את האדם הפשוט להתבונן שוב בעצמו ובקרוביו, ולבדוק את מצבם הנפשי. סיפור אחר מדבר על אחד שתבע את ממשלת ארה"ב על כך שאביו סבל מ-Delayed Stress Syndrome, ומרר את חיי המשפחה.
דיברנו מלא על דינן והמדינה הטיפולית. ציר הדיון שלה באותו ספר קשור במונח "חרושת פסיכולוגית" (Psychology Industry). אם כן, אנשים רבים בחברה סובלים מבעיות שונות, אך ההבניה החברתית היא שיוצרת הרבה מהן. נדבר על שרשרת גירויים בתהליכים חברתיים היוצרים את מעמד הפציינט, או כפי שדינן קוראת לו, קורבן. אלה כמובן תהליכי המדיקליזציה, וטרנספורמציה אישית למעמד המטופל. התהליך מבטא גם חששות אפוקליפטיים, שבאו לידי ביטוי גם בקבוצת המאמינים בארה"ב שחיכו לקץ העולם, או לבוא החייזרים. הפאניקה המוסרית יכולה להתפשט בכל מיני כיוונים, אך אנו נעסוק בפאניקה לגבי פריצה של מגיפה נפשית.
