תגובותיהם של חלק מהפסיכולוגים לשאלתו של העורך

• • תגובות נגד העצומה-טוענים שזוהי חוות דעת לא מקצועית– "אין דעתם של הפסיכולוגים מבוססת על בדיקה מחקרית אובייקטיבית אלא על התרשמות"- וגם שהעצומה היא חד-צדדית ויכול להתקבל הרושם שרק הליכוד עוסק בתעמולה כזו, אך ייתכן שגם מפלגות אחרות משתמשות באמצעים כאלו, והעובדה שהעצומה מפנה את האצבע רק כלפי הליכוד מצביעה על כך שמדובר במגמה פוליטית. לדעתו,עצומה כזופוגעת באתיקה המקצועית של הפסיכולוגיה. עוד איש מקצוע הצטרף לעמדה הזו, והוא מסתמך על התקנות האתיות של הפסיכולוג, ומצטט מתוך הקוד האתי "לא יצא פסיכולוג לתקשורת אלא בנושאים שהם תחום מקצועו", והואסבור שחותמי העצומה חרגו מהתקנון האתי.
  • תגובות בעד העצומה– טוענים שהגיע הזמן לשנות את הסטריאוטיפ של הפסיכולוג הקליני ושיש לקדם בציבור דימוי חדש של פסיכולוג קהילתי- אדם שמעורב במצבים חברתיים. אחת מטענותיהם הייתהשהמדיניות החברתית-כלכלית של הליכוד פוגעת באנשים מסוימים משכבות מסוימות ומצוקה כלכלית גורמת לבעיות נפשיות.הוא סבור שעצומת פסיכולוגים היא כשרה ממש כמו עצומה של כלכלנים שסבורים שמדיניות כלכלית מסוימת מזיקה לכלכלת המדינה.פסיכולוגים מצווים להתריע מפני סכנות לבריאותם הנפשית של הציבור. טענה נוספת היא שתעמולת הליכוד היא מתקפה דמגוגית על תודעתם של הבריות, ושהיא תצמיח פתולוגיות נפשיות. הטענה היא שההפרדה בין דעה אזרחית לבין דעה מקצועית היא מלאכותית ושלא ניתן לנתק את השקפת העולם הערכית מהשקפת העולם המקצועית.
• מאמר של פסיכולוג קליני בשם ברמן- "ממלחמה למלחמה- טראומה מצטברת":
  • המאמר התפרסם בזמן מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982. הכותרת הזו באה בעקבות אמירה של מנחם בגין שטען,בראשית המלחמה, שמלחמת לבנון תרפא את טראומת מלחמת יום הכיפורים. בגין טען שמלחמת לבנון תחזיר לעם ישראל את הלאומיות והכבוד שאבד לנו במלחמת יום כיפור.
  • ברמן טוען שממלחמה למלחמה, הטראומה מצטברת, ושמלחמה לא יכולה לרפא טראומה קודמת. אסכולה נגדית טוענת שמטראומה לטראומה, כוחנו עולה.
  • ברמן מביא תיאורי מקרים מ- 1948, 1973ו-1982 וטוען שהם מהווים רה-אקטיבציה של הלם קרב– הוא טוען שמלחמה גובה מחיר נפשי, תג המחיר הנפשי של מלחמות הוא אדיר.
  • זוהי אמירה שנזרקת לחלל ואינה ניתנת לביסוס. קשה מאוד להגדיר מקרה- מי שהוא מקרה בעיניו של אחד הוא איננו מקרה בעיניו של אחר. בנוסף, ישנם מקרים שהם treated וישנם כאלו שהם untreated מכיוון שהם לא פנו בכלל לרשת התמיכה הנפשית, ולכן קשה מאוד לומר שמלחמה מסוימת ייצרה כמות מסוימת של מקרים.
  • ברמן טוען שהפסיכולוגים שותקים על התופעה של הלם קרב ואנו לא יוצאים בהכרזות לציבור בסגנון- "תראו מה המלחמה הזו חוללה מבחינה נפשית"– ברמן טוען שאנשי בריאות הנפש מתחמקים ממילוי חובתם הציבורית, בערך כמו שמכחישי השואה עושים.
  • יש כאן הכלאה בין הפסיכולוגיה לפוליטיקה– קשה לדעת היכן נגמר תחום אחד ומתחיל השני.
  • ברמן לא מגדיר את עצמו כפציפיסט אך קשה לדעת היכן עובר קו הגבול בין מלחמות ברירה למלחמות אין ברירה– מכיוון שכל מלחמה גורמת בעיות נפשיות, המסקנה היא שחשוב לנסות למנוע כל מלחמה שהיא לא מחויבת מציאות.
• תחום הפסיכולוגיה החל למעשה בהקשר של מלחמה– בזמן מלחמת העולם הראשונה החלה התופעה Shell Shock, אשר hockה החל למעשה בהקשר של מלחמת העולם הראשונה, כאשר בין מלחמות ברירה למלחמות אין ברירהקה לכלכלת המדינה. אשר הוא מבטא דעה פו שפסיכולוגים החלו לטפל בה ולחקור אותה.

מעורבותם של אנשי בריאות הנפש באינתיפאדה הראשונה:

• 1981– מערכת הבחירות, 1982– מלחמת לבנון הראשונה, 1985– מאמרו של עמנואל ברמן "ממלחמה למלחמה- טראומה מצטברת" פורסם, 1987– תחילת האינתיפאדה הראשונה.
• Soft Minded Approach– צורת הדיבור שדולב מייצג. גישתו היא איכותנית ולא כמותנית.
• גורמים שקשורים למעורבותם של אנשי בריאות נפש באינתיפאדה:
  • הנסיבות של האינתיפאדה הראשונה מייצרות/מפיקות פס ייצור של מקרים.
  • פאניקה מוסרית– האמונה שרווחה באותם ימים הייתה שנסיבות האינתיפאדה עלולות להפיק מקרים פסיכיאטריים בקרב חיילי צה"ל, העוסקים בפעולות שיטור.
  • הפסיכולוגים הצבאיים והאזרחיים.
  • התקשורת.
• ממצאיו של דו"ח של שני פסיכולוגים בממד"ה שערכו תצפיות על חיילים ובדקו את הלכי הרוח בקרב יחידות צבא שעוסקות בפעולות שיטור (1987):
  • נורמות ההתנהגות בקרב החיילים נשחקו.
  • יכולת השיפוט המוסרית נפגמה– חיילים מתקשים להבחין בין מותר לאסור.
  • קיימות יחידות עם נטיות מיוחדות לאלימות.
  • מגנוני הריסון הפנימיים נפרצו.
  • חלה עלייה בנטיות האובדניות של חיילים, שנאלצו לנהוג בצורה שנגדה את מערכת הערכים שלהם.
  • סימפטומים נפשיים– סיוטים בלילה, ירידה במוטיבציה לשרת בשטחים, דיכאון.