התקשרות בטוחה תיהיה קשורה בנטיה ליצור קשרים בטוטחים עם אחרים ובני הגיל. ילד שפונה לעולם בגישה חיובית מצפה שהעולם רוצה אותו, יטיב איתו… יהיה פתוח ליצור קשרים חיוביים לא רק עם האמא אלא גם עם אחרים.
המחקרים אומרים דברים קצת מפתיעים – כן מוצאים בדר"כ איזשהו קשר מתון. כלומר, פחות ממה שהגישה אומרת. גם כאן יש לנו בעצם את אותו הסיפור – זה מאוד תלוי מתי בודקים את זה. כמה שיש יותר זמן ביון הכפייה של סגנון ההתקשרות לבין המדידה של הדברים האחרים כמו התקשרות עם אחרים ודימוי עצמי מוצאים פחות קשר. זה אומר שגם אם מקבלים את הרעיון הבסיסי של קשרים עם העולם ביחסי לעצמי המודל הוא לא רק של עבודה אלא בעבודה – משתנה. המודל לא נקבע בגיל שנה, הוא משתנה. למשל: ילדים יכולים לפתח יחס אחר עם מבוגרים או עם בני הגיל. גם כאן אנו מגיעים למסקנה דומה כמו שבוע שעבר: בהחלט טיב הקשר עם ההורה או ההורים משמעותי, אבל הוא לא נקבע ונגמר במהלך השנה הראשונה.
(למה עדיין מתעקשים על החשיבות המכרעות של השנה הראשונה? כי עדיין יש לזה השפעה ועדיין אנשים אוהבים ומחוייבים להנחות הבסיסיות שלהם.)
תחום שדובר הרבה הוא העברה בין דורית. חוקרת בשם מרי מיין (תלמידה של אינסוורט') פיתחה אותו. מחקרים שונים הראו קשר די מרשים בין סגנון ההתקשרות של האם לאמא שלה וסגנון ההתקשרות של הילד של אותו אם לאמא.
איך אפשר להראות את הקשר הזה? מחקר אורך מאוד ארוך. מרי מיין פיתחה ראיון למבוגרים, ראיון עומק ארוך ששם המרואינת מדברת באופן קצת מכוון אבל מאוד פתוח על הזכרונות והרגשות שלו כלפי האם בילדות והמשך החיים. מכאן היא אייפינה את סוג ההתקשרות באופן מקבלי להתפתחות בטוחה, התקשרות נמנעת – דיבור על ההורים באופן די קצר,אמביוולנטי – גם בגיל בגרות עדיין חיים את הקשר עם ההורים עם כעסים וחשבונות של העבר, זה מאוד חי אצלם אבל בצורה קונפליקטואלי. היא מצאה שאותם אמהות שמדברות בסגנון של התקשרות בטוחה התינוקות שלהם נוהגים להיות בהתקשרות בטוחה. מאז הצטרפו מחקרי אורך אמיתיים שמצאו גם קשר מעבר למקרי, יותר מזה יש עדויות למה יש קשר כזה. אמהות פיתחו התקשרות בטוחה, בין היתר בגלל האמהות שלהן, נוטות לנהוג ביותר רגישות כלפי התינוקות שלהם ומכאן התינוקות נוטים להיות יותר בטוחים.
יש שני חוקרים שטוענים שהמודל של סוגי התקשרות ניתן ליישם גם על יחסים זוגיים. יש יחסיים זוגיים שבהם למשל האישה מרגישה התקשרות בטוחה – סומכת על האדם, גם במובן שהוא רוצה בטובתך, יהיה שם בשבילך וכל מיני קלישאות.
יש מחקר שמנסה ומצליח במידה מסוימת להראות שהקשר הוא מתון בין דפוס ההתקשרות להורה ובין זה שבא בזוגיות.
אנו התמקדנו על ההתקשרות כי זו גישה עם תובנות מעניינות וזו גישה שנוגעת במחקר רב ולכן יש לנו גם אפשרות לבחון את התובנות האלה במבחן אמפירי. ההנחה שהחוויות הראשונות של טיפול וקשר משמעותיות וממשיכות אחכ הן טענות שהרבה גישות מעלות, לרוב ללא גישה אמפירית. ההנחות האלה גם אופייניות לקבוצות שונות של פסיכואנליסטיקאים.
קשרים עם גישות אחרות
אריקסון קיבל את ההכשרה שלו בוינה, לב ליבו של תחילת הפסיכואנליזה, הוא בעצמו עבר פסיכואנליזה אצל אנה פרויד.
ההיסטוריה שלו קשורה לאופן שבו התפתח. נולד בגרמניה להורים שנפרדו עוד לפני שנולד. האם חזרה לדנמרק והתחתנה די מהר, היא הייתה יהודיה, האב החורג לא היה. הוא גדל עם זהות כפולה מתהחלה ודיבר על כך שזה הפיע עליו גם לחיוב וגם לשלילה. בבוקר הוא הלך לבית ספר ציבורי ששם הציקו לו כי הוא נוצרי ובערב בבית הספר היהודי הציקו לו כי הוא נוצרי. הוא לא סיים תיכון, הקרובים שלו נתנו לו תמיכה לחפש את עצמו, מה שעזר לו להסיק על גיל ההתבגרות. הם הגיע לוינה ומצא עבודה בבניין של אנה פרויד. בשנות ה-30 הוא הבין יחסית מהר ולעמוק מה יקרה באירופה ועבר לארה"ב, הוא הגיע מהר לאוניברסיטה של בורקלי. בינתיים הוא התחיל לערער באופן מאוד משמעותי על כמה מהנחות היסוד של הפסיכואנליזה של פרויד, הוא הגיע לערעור הזה מתוך העיסוק שלו כמטפל של ילדים. הוא פיתח תפיסה שכינה אותה "תפיסה פסיכוחברתית של התפתחות". זאת בניגוד לתפיסה הפסיכוסקסואלית של פרויד – התפתחות רגשית בשלבים בהתאם להתפתחות של הלבידו. אריקסון הדגיש את החשיבות, לא רק של האנרגיה או הדחף המיני, אלא של ההתפתחות של האגו, כלומר התפתחות של מנגנוני ואסטרטגיות התמודדות. הוא הניח שיש ליללדים נטיה טעית לנסות לפעות באופן אפרטיבי על העולם, לפתח מיומנויות כדי לעשות את זה. כל גישה צריכה להתקשר לכוחות אגן. הוא טען שכל התפתחות מתרחשת בהקשר חברתי ומתוך יחסים חברתיים. מכאן הוא חיבר את זה לתוך הגישה שלו להתפתחות.
