יום עיון של "שפ"ח", שירות פסיכולוגי-משהו בנערך באותם ימים, התעסק בשאלה העומדת לפתח הפסיכולוגים, לגבי עמדותיהם הפוליטיות בעוד באים הם לעזור לאנשי ההתנחלויות. אותו עמית שלי אותו אני מזכיר, טען שהוא משאיר את עמדותיו בצד, מחוץ לשער.
אחרי כעשרים דקות של חוסר הקשבה.. אני מנסה להבין על מה מדברים, הוא מזכיר לסירוגין את כל מלחמות ישראל, ושמות רנדומאליים, ואז אומר לפני כשנתיים.. ליווינו חבר יקר לעולמו, ובינות הקברים בגבעת שאול, דרכתי בטעות על קבר, וראיתי לפתע שעל הלוחית, ג'רול קפלן, חשכו עיניי. בקיצור, הנושא הכללי הוא פסיכולוגיה קהילתית.
סמך מקצועי, מקצועות פרא-פרופציונאליים, הם מקצועות תמך של אותו תחום, סביב לו. בפרט בפסיכולוגיה, עובדי רווחה, יועצים, מורים, ועוד. להם יש מגע עם האוכלוסייה הנמצאת בפאניקה וזקוקה לסיוע. שיטת המניפה היא שיטה בה פריסה של עובדים פרא-מקצועיים מודרכים ע"י אנשי מקצוע, והם אלה שהולכים לשטח. כלומר, העזרה היא מתווכת על ידם. ג'ראלד קפלן עבד עם קבוצה של בישופים במרחב בוסטון, וריכז את תצפיותיו מהניסיון הזה ב- "Helping the Helpers to Help". לכאורה פעילות אנשי המקצוע הייתה נקייה ממעורבות ערכית, מפני שעבדו עם אנשים בבתי ספר ומוסדות קהילה. מה שהתפתח ובא לידי ביטוי עם הזמן היא תחושת מרירות כלפי הממסד המקצועי, הזרוע הפסיכולוגית של משרד החינוך, ותחושה שהם לא רצויים.
פסיכולוגים של עידן השלום. הרבה פסיכולוגים העלו קשיים לתמוך בפינוי ישובים. מחקר משנות החמישים של רוזנטל, פסיכולוג חברתי, בדק שתי קבוצות, אחת השתפרה בעקבות פסיכותרפיה בת כחצי שנה, והשנייה לא, והוא מדד בעזרת שאלונים מערכות ערכים של מטפל ומטופל, והתברר כי מי שלא השתפר בטיפול, התרחק במימד הזה מהמטפל שלו, ומי שכן, התקרב לעמדת המטפל. כלומר, הסיטואציה הטיפולית אינה מרחב סטרילי. הצדדים חיים שם גם את הוויותיהם הערכיות, השקפת עולמם.
רצח רבין. החלק הזה יתרכז בשפיותו של יגאל עמיר. בין העניינים שהועלו הייתה השאלה הזו. אף לא אחד מהצדדים ביקש בדיקה פסיכיאטרית. ב-1990 עמי פופר יצא לצומת בשפלה וירה בטנדר חולף של פלשתינאים, קטל 7 אנשים. סנגוריו ניסו לחלצו ממאסר עולם, ופנו לבדיקה פסיכיאטרית, ובית המשפט מקצה כסף לעניין. הטענה הייתה שאם היו משקיעים יותר, היו מגיעים למסקנה הנכונה, כי הוא אינו שפוי. אם כן, בענייננו הטריבונאל המקצועי קבע בכל אופן כי עמיר הוא שפוי ויכול לעמוד לדין. אבל כדי לוודא בכל זאת, שלחו אותו להסתכלות פסיכיאטרית, שקבעה שאכן כך. שם גם מפורטת אישיותו. בניתוח עלו שתי תכונות, סכיזואידיות ונרקיסיזם, שהיו גם אלה בהן הואשם רבין עצמו בזמנו, במאמר עליו דיברנו. מצחיק.
אינתיפאדת אל-אקצע. חזרה הטרמינולוגיה מהאינתיפאדה הקודמת, שוב הטחת עלבונות בשלטונות הצבא כי הם מתעלמים מהנזקים הנפשיים הנגרמים לחיילים, עקב החשיפה לאלימות, ולאלימות יש מחיר נפשי, בחזרה הביתה, בחופשות, וכן, בשחרור. שני הפסיכולוגים שנשלחו לבחון את מצב היחידות, גרינבאום ובראון, טוענים כי הנבואות שלהם אכן התקיימו. מצבם הנפשי המעורער של עשרות חיילים הסובלים מפוסט טראומה ידוע, אך בכל זאת לא ידוע ההיקף. באותם ימים העיתונות מלאה בכתבות על מצבי לחץ שהאוכלוסייה נקלעת אליהן.
2001-2002, פיגועי המתאבדים. ארגון נט"ל (נפגעי טרור לאומי) החל להפיץ עלון לאנשים פגועים נפשית המציע להיעזר בשירותים טיפוליים. המונח פגועי הלם הולך ומשתרש באותם ימים, ומתגלגל לנפגעי חרדה. מספריהם היו גבוהים בהרבה יחסית לנפגעים בגוף, על כך עוד נרחיב בשבוע הבא.
מודעה שפורסמה בעיתון: "זה בנפשנו", קול קורא מ-2002, נגד המלחמה שיוצרת נזק נפשי בלתי הפיך, לטווח ארוך. לכאורה נזק נפשי נוצר אצל היחיד, אך כאן מוצג כתופעה רחבה, קהילתית. הייתה קריאה למו"מ מיידי והפסקת אש. על זו באו שתי תגובות, אחת של היינה, שטען שאין לערבב הפעם פסיכולוגיה ופוליטיקה, למרות שגם הוא מתייחס פוליטית בעצם. ברמן, שמוכר לנו כבר, מגיב גם הוא, ואומר שלא מצא סימן לחד צדדיות, ויש כן להיחלץ ולעזור.
מכיוון שלטונות הצבא באו קולות הפוכים כמובן, שהחיילים מתפקדים מצוין, ואין בעיות. ממד"א החלה בכל זאת בסדנאות ל"הכנה מנטאלית". מפקדים יושבים בסדנאות מונחות ע"י אנשי מקצוע, ותפקידם יהיה לפתח בחיילים רגישות ומודעות למצבים אליהם יחשפו בעבודתם בשטחים. על ממד"א נמתחה ביקורת בעקבות שנים קודמות, ולכן נקטה בצעד הזה כנראה.
ההתנתקות. העיתונות כמובן רעשה וגעשה. הצבא התכונן בסדנאות הכנה למיניהן, בהן שובצו גם הכנות מנטאליות. בנחישות וברגישות. מאמר שנכתב ע"י שני אנשי מקצוע בעלי נטייה חברתית בשמות לבב וברטל, בו הם טוענים כי הפינוי מסכן את בריאות נפשם של המפונים. משרד החינוך התנער מהאמירות, והשתמש במונח יישוב מחדש, במקום פינוי.
