טענה נוספות – סקינת מתייחס לתופעה כהתנהגות נלמדת, מכאן שאפר ללמד גם בע"ח, לעומת זאת חומסקי טוען ששפה היא תופעה אנושית ייחודית.
הוא אמר שעד כמה שהוא יכול להתרשם הורים לא כל כך מלמדים או מנסים ללמד שפה באופן שיטתי. וכמו שילדים לא יכלו לעולם לרכוש את השפה בלמידה שיטתית, הורים לא יוכלו לשבת וללמד אותם כל הזמן שפה כדי.
חומסקי הציע במקום להגיד שכחלק מציוד הולד תינוקות נולדים עם LAD שכולל בתוכו את הכללים של הדקדוק האוניברסלי. הוא זה שמאפשר לתינוקות להבין ולהפיק שפה ובמיוחד תחביר. מכאן שהסיפור של רכישת שפה, במיוחד בשנים הראשונות הוא הפשרה מדורגת של היכולות המוחיות האלה.
(שאלה השנייה במצגת מתוך השאלות המרכזיות) בגלל שהוא חושב שנדובר במודולה ייעודית היא נפרדת מחשיבה ותפקוד קוגניטיבי, מתפתחת ללא קשר להתפתחויות אחרות במוח. במהלך הזמן השפה אולי כן תומכת בחשיבה, אבל באופן עקרוני הוא מדמיין את שני הדברים האלה כמוקדים – מודולות שונים במוח, השפה מתפתחת לבד ומעצמה.
האם ניתן לפתח התפתחות שפתי? לא. זה בשוליים, זה לא משמעותי, עובדה שכל מעמד יכול לרכוש שפה באותה רמה, ההשפעה של הסביבה היא לחלוטין שולית. התנאי היחידי להפעלת המודלה זה שילדים איכשהו ישמעו שפה. מספיק שתהיה שפה מסביבם והמודלה תתעורר.
הגישה הזו הייתה הגישה הדומיננטית עד השנים האחרונות. גם בגלל שהטענות של הגישה נגד זה שהיא מולדת היו מאוד חזקות. ובמהלך השנים התווסדו גישות שהתאימו לטענה שזה מולד.
למשל: טענה מרכזית היא שהLAD הוא אייפיון מרכזי אנושי, ומכאן השאלה האם ניתן ללמד בע"ח שפה. אצל חומסקי פה זה מערכת של חוקים ותחביר, ולכן אם שואלים שהם יכולים שפה זה לאלהפיק מילים, זה להפיק ולהבין משפטים עם מבנה תחבירי.
רוב המחקרים הם על קופים ושימפנזות, באופן ספונטני הם לא מייצרים שפה. אבל אם בכל זאת ניתן ללמד אותם שפה זה גם משהו. תחילה בזבזו הרבה שנים לאמן אותם בשפה קולית, זה נתקל בקושי כי אין להם מיתרי קול, לכן החליטו ללמד אותם שפת סימנים.
כל הניסיונות האלה לא דמו לרכישת שפה של תינוקות. במשך 8 או יותר שעות ביום אימנו אותם – מה שלא עושים עם תינוקות ברגיל. אחרי הרבה שעות ושנים רכשו הקופים אוצר מילים, לפעמים של 200 מילים. זהו הישג שתינוק מגיע אליו במהלך השנה השנייה.
לא הצליחו להגיע לכך שהשימפנזות ייצרו משפטים תחביריים, כלומר לשלב 3-4 סימנים למשפט שיש בו תבנית.
הכוכב הגדול הוא בונובו – הקוף הכי אינטלגנטי – בשם קנזי. נושא המחקר היה אמו. הוא רכש את הסימנים מצפייה, חיקוי, ולמידה עקיפה. הוא כן הבין משפטים שדיברו איתו באנגלית, דברים מורכבים שהוא לא שמע קודם. גם הוא נתקע בשלב של התחביר ואף פעם לא הצליח לעבור את התינוק הצוי בן השנתיים. גם אצלו שימשה השפה להשגת מטרות והוראות ולא לתפקיד האנושי שלה -לחלוק מידע ורגש עם האחר.
כלומר, היכולת של רכישת שפה תחבירית אצל בע"ח מוגבלת אם כמעט לא קיימת.
תחום נוסף של מחקר שתומך במעין גישה נטיביסטית זה עדויות של התפתחת ספונטנית של שפה בקרב ילדים חרשים. סדרה של מחקרים בעלי הרבה השפעה הייתה של סוזן גולדמדל. למחקרה הבסיסי היא צרפה קבוצה של תינוקות בגיל הרך בני 2-4 שנים שגדלו במשפחות שההורים האמינו שצריך לפתח שפה קולית בלבד ולא דיברו איתם בשפת הסימנים, גם לא חשפו אותם לשום מסגרת עם שפת הסימנים. היא ראתה שהם פיתחו כל אחד שפת סימנים משלו – "הומוסיין". זו שפה דלה אבל עם מרכיבים תחביריים. לדעתה התופעה הזו מלמדת אותנו שיש מנגנון שפה פנימי, שפועל גם בתנאים די גרועים.
מכאן שיש נטייה אוניברסלית לפתח שפה במערכת של ייצוג וכללים.
תמיכה נוספת לטענות הלטיביסתיות באות מניסיון לבדוק האם הורים מלמדים תחביר.
מחקרים של רוג'ר בראון הגיעו למסקנה שהורים לרוב לא כל כך מתקנים טעויות תחביר אלא מתקנים טעויות של משמעות.
