תופעת האשמת הקורבן היא תוצאה של "האמונה בעולם צודק", ונחשבת לייחוס הגנתי– יצירת "גדר פסיכולוגית" הגורמת לנו להאמין שדברים שליליים מתרחשים רק לאנשים שזה מגיע להם, ושאם נהיה אנשים טובים, דברים כאלה לא ייקרו לנו.
בהקשר של סטריאוטיפים, ניתן לראות אות אותה מוטיבציה – לחשוב שהעולם צודק וצפוי. אם אנחנו כקבוצה נהיה בסדר אז לא גורלנו יהיה טוב. לכן, כשיש קבוצות שמופלות לרעה אנחנו מחפשים את הסיבות מה הם עשו או עושים כדי להגיע למצב שבו הם נמצאים. למשל, נטייה לראות כיצד האתיופים אחראיים למצב שבו הם נמצאים.
גם כשקורה לנו משהו שלא קשור אלינו אנו לפעמים מאשימים את עצמנו, מתוך רצון להרגיש שליטה ולשכנע את עצמנו שאם נשנה את ההתנהגות שלנו הדבר לא יחזור על עצמו. (משאבים מוגבלים – היריבות בין קבוצות נובעת ממלחמה על המשאבים).
נבואה שמגשימה את עצמה – התנהגות בהתאם לאמונה שמעודדת את ההתנהגות המצופה. כלומר, כשאנו מחזיקיםבסטריאוטיפ כלפי קבוצה מסויימת, הנטייה שלנו תהיה להתנהג כלפיהם באופן שתואם את הסטריאוטיפ, וכך אנחנו מגשימים אותו במציאות. לנבואה זו 3 שלבים:
* הציפייה שלנו בנוגע להתנהגות של אדם אחר התואמת את הסטריאוטיפ שיש לנו עליו.
* היחס שלנו כלפי אותו אדם, התואם את הסטריאוטיפ.
* האדם שעליו הסטריאוטיפ מופעל מתנהג בהתאם לציפיות ממנו.
למשל, ניסויים הראו שמורות הסבורות שבנים טובים יותרבמתמטיקה, יפנו לבנים עם שאלות קשות יותר. דבר זה ייגרום לבנים להפנים את היחס, ולהתנהג ככאלה שאכן טובים יותר במתמטיקה. כלומר, הדבר ייגרום לחיזוק הסטריאוטיפים על בנים ובנות בהקשר של מתמטיקה.
איום סטריאוטיפי–לפי חומר הקריאה
חרדה המתעוררת בעקבות החשש שהתנהגות מסויימת תאושש את הסטריאוטיפ המוטבע עלינו, ובכך פוגעת בביצועים שלנו ומשמרת את הסטריאוטיפ (למשל, אם אדע שאני טובה בביוע משימה מסויימת, לא אחשוש ואושפע מאנשים החושבים עליי אחרת. אולם, אם יש משהו שאני יודעת שאני לא טובה בו, אחשוש כאשר יצפו ממנו לעשותו, וחששות אלה יפגעו בביצועים שלי, מה שעלול לגרום לי לחשוב שאני אפילו פחות טובה משחשבתי).
ניסוי, שנת 1997:ניתן מבחן זהה לשחורים ולבנים. השחורים הצליחו יותר כשהמבחן הוגדר כבודק יכולות אתלטיות, הלבנים הצליחו יותר כשהמבחן הוגדר כבודק יכולות תכנון אסטרטגי.כלומר, הסטריאוטיפ השפיע על הביצוע אף שהמבחן היה אותו מבחן.
דעה קדומה ותחרות כלכלית: תיאורית הקונפליקט הריאליסטי –לא נלמד בכיתה, נסמך על חומר הקריאה
תיאורית הקונפליקט הריאליסטי גורסת כי במצב של תחרות על משאבים מוגבלים או מטרות משותפות, נוצר קונפליקט בין קבוצות חברתיות שונות,המעצים דעות קדומות ואפליה קיימת. לדוגמה, הגברת הדעות הקדומות כתוצאה מהקונפליקט שהתלקח בין צפון ודרום ארה"ב בנוגע לביטול העבדות.
תחרות כלכלית ופוליטית: במקרים רבים לאורך ההיסטוריה הוכח שתחרות על משאבים מוגבלים (הן כלכליים והן פוליטיים), מסוגלת ליצור דעות קדומות שלא היו נפוצות לפני היווצרות הקונפליקט. בין הראשונים לתעד קשר כזה, היה החוקר ג'ון דולרד (1938),שמצא עיירה תעשייתית קטנה, שבה לא הייתה היסטוריה קודמת של דעות קדומות כלפי מהגרים גרמניים, אך כאשר נוצרה תחרות על מספר מקומות עבודה מוגבל, המקומיים החלו לפתח דעות קדומות והרגשת עליונות כלפי המהגרים. דוגמה נוספת היא דעות קדומות שנפוצו במאה ה-19 על סינים שהצטרפו למירוץ הזהב בקליפורניה. מחפשי הזהב האמריקניים הרגישו שהסינים מאיימים על פרנסתם ודוחקים את רגליהם, ואכן בתקופה זו, מחפשי הזהב הסיניים תוארו כ"מושחתים ומרושעים" או "צמאי דם ולא אנושיים". שנים ספורות מאוחר יותר, כשהמהגרים הסינים הסכימו לקבל על עצמם עבודות פיזיות קשות, שרק פועלים לבנים מועטים הסכימו לבצע, אך היו דרושות לשם הרכבת מסילת הרכבת הטרנס-יבשתית, אותם מהגרים סינים צויינו לשבח כ"יצרניים" ו"שומרי חוק". לפי ממצאים אלו,בזמנים קשים, כשיש תחרות אינטנסיבית על משאבים, חברי הקבוצה הדומיננטית ירגישו יותר מאוימים מחברי המיעוטים וכתוצאה מכך ירבו גילויי אפליה ואלימות.
ניסוי שערכו שריף ועמיתים (1961)
ילדים בני 12חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. כל קבוצה שוכנה בבקתה מרוחקת מחברתה כדי למנוע קשר בין הקבוצות. בשלב הראשון החוקרים יצרו תחושת גיבוש ושייכות בקבוצות בעזרת פעילויות מגבשות שונות. בשלב השני, החוקרים הציבו את שתי הקבוצות אחת מול השנייה בסיטואציות תחרותיות שהעלו את תחושת הקונפליקט (למשל, תחרויות נושאות פרסים).לאחר מכן, החוקרים אף נקטו במניפולציה כדי להעלות את הקונפליקט לשיא: הם ערכו מסיבת מחנה אליה הוזמנו שתי הקבוצות, אך קבוצה אחת הוזמנה לפני השנייה. כאשר הקבוצה הראשונה הגיעה, היא אכלה את כל הכיבוד, ולקבוצה השנייה, שהגיעה מאוחר יותר, לא נשאר דבר. בעקבות זאת, חברי הקבוצה השנייה התעצבנו והחלו לקרוא לעבר הקבוצה הראשונה בשמות גנאי, שהגיבו גם הם באותה צורה. ריב זה התפתח דרך קללות וזריקת אוכל ועד לכדי אלימות פיזית.
החוקרים ניסו לשקם את מערכת היחסים בין שתי הקבוצות ולהקטין את רמת העוינות באמצעות משחקים לא תחרותיים ויוזמת קשר חברתי בין הקבוצות, אולם העוינות לא פחתה, ואףהמשיכה לעלות, עד שבסופו של דבר, החוקרים הצליחו להקטין את רמת העוינות.
