המילה הראשונה – קשה לזהות מתי זו מילה כי להורים יש נטייה לפרש מלמולים. לקראת גיל שנה לרוב הילד משמיע משהו שיש לו משמעות של מילה – צירוף של צלילים אפילו שמסמלים לו דבר אחד ולא אחר.
אחרי המילה הראשונה בדר"כ יש התפתחות די מזורזת של אוצר מילים.
תופעה נוספת די סקרה ובצדק – אצל רוב הילדים יכולה להיות תקופה שהם לא יכולים להרכיב משפט, זו יכולה להיות מילה בודדת. נראה שיש להם משפט בראש, למשל: תינוק אומר "עוגיה" ובאותו זמן הוא מצביע, הכוונה היא "תני לי את זה". הוא מתקשה לחבר את המילים ביחד.
מצד אחר, חוקרים שמו לב שאצל הרבה תינוקות שיש להם לרוב מילה אחת, יש ביטויים של שתי מילים : "מה זה?", "את זה!"… הסברה היא שמבחינת התינוק זו מילה אחת, זה משהו שהם שומעים הרבה ולא עושים סגמנטציה.
העניין של המחבות – המחבות מופיעות לרוב לפני המילה הראשונה אבל משמשות תפקיד חברתי קצת כמו שפה. כשתינוק מצביע על משהו אנו מפרשים את מה שהם אומרים לדבר מילולי. כשהתינוק ואדם יותר בוגר מתייחסים בו זמנית לאותו הדבר כאשר לרוב האדם המובגר גם מפרש את המצב או את ההתנהגות של התינוק באופן מילולי. בעצם משמש למערכת תמיכה ראשונית ומשמעותית ליסודות השפה עוד לפני שהתינוק מדבר.
- הבנה
יש להפיק מילים, צלילים, ואח"כ משפטים ויש להבין אותם. הכלל הוא שהבנה קודמת להפקה. כאלו שלא מסוגלים להפיק צלילי מראים הבנה של משפטים די מורכבים.
רכישת שפה מתחילה לפני המילה הראשונה.
עד היום יש ויכוחים על מהלך רכישת השפה על איך זה מתרחש, כיצד זה קורה.
- מקורות השפה
במאה ה-18 אומרים שהנושא עלה לדיון לוהט ואלים באקדמיה הצרפתית שבספוף החליטו לא להעלות את הנושא הזה שוב.
ב-85 מאולר אמר שיש 2 תאוריות על רכישת שפה:
- תאוריה בלתי אפשרית – גישת הלמידה של סקינר.
- תאוריה ברת נס – הגישה הנטיביסטית של חומסקי.
הייתה גם תאוריה שולית יותר של פיאז'ה.
בשנים מאוחרות יותר התפתחה גישה רביעית – רכישת שפה נתמכת סביבה.
- גישת הלמידה – הרבה אומרים שילדים לומדים שפה מהורים וסביבה. זו הייתה גם ההשארה של סקינר שכתב ספר של שנקרא "התנהגות מילולית". אנו מבינים מפה ששפה היא כמו כל התנהגות אחרת, אין לה איפיונים מיוחדים והיא נלמדת בעזרת התנייה אופרנטית.
לדוגמא: ההורים מלמדים "זו עוגיה" ובאיזשהו שלב הם מתנים את העוגיה בזה שהילד יגיב וכך הלאה.(שאלות מרכזיות במצגת)
סוגיית אם יש קשרים בין רכישת השפה בהתפתחות שכלית או קוגניטית – אנו יודעים שבשביל הביהוייוריסטים חשיבה זו בעייה כי אי אפשר לראות את זה. עבור סקינר שפה זו התנהגות. התנהגות היא שפה לא מושמעת, לומדים שפה בהתנייה אופרנטית ואח"כ משתמשים בשפה פנימית כדי לעשות חשיבה.סוגייה שלישית – האם ניתן לקדם ולטפח התפתחות שפתית – כן.
חומסקי הרג את השיטת הלמידה. בלשן בעל השפעה אדירה. הוא ידוע בעולם הבלשנות עקב הרעיון של דקדוק אוניברסלי.
הוא כתב ביקורת על הספר של סקינר והסביר למה זה בלתי אפשרי שילדים רוכשים שפה במהלך סדור של התנייה אופרנטית.
הטענה הכללית שלו הייתה שהגישה של למידה לא מתייחס ולא מסוגלת להתמודד עם כמה המאפיינים הבסיסים של שפה. הדקדוק, התחביר הוא מידי מורכב כדי שאפשר יהיה ללמדו קטע, קטע, קטע כפי שמציע סקינר. אם היינו צריכים ללמוד את זה כך ילדים לא היו מצליחים גם במאה שנה לשלוט בשפה. טיעון דומה מתייחס ליצירתיות של השפה – כאשר אנו מדברים אנו מפיקים משפטים שלא הפקנו קודם ושבודאי לא נחשפנו בדיוק אליהם ובודאי שאף אחד לא לימד אותנו להגיד בדיוק אתהמשפט הזה. זה בלבד אומר לנו שאנו לא לומדים שפה בהתנייה אופרנטית.
בהיותה גישה לחלוטין סביבתי בכלל לא מתמודדת עם זה שתינוקות וילדים גדלים בסביבות שפתיות מאוד שונות: כמה מדברים איתם, איזה סוג של דיבור מופנה לילדים, יש ילדים שנחשפים לשפה רבה מאוד וכאלו למעט. חומסקי טוען שלמרות כל ההבדים בין הקבוצות המהלך של רכישת שפה נראה אוניברסלי. תינוקות בכל העולם רוכשים שפה לפי אותם שלבים ולדעת חומסקי גם באותה מיומנות בסיסית. זה לא מסתדר בשום אופן עם הגישה של למידה אלא אם כן רוצים להניח שכל ההורים בכל העולם מלמדים את הילדים באותו אופן.
יתר על כן, ילדים רוכשים שפה מעבר לטווח רחב מאוד של יכולות קוגנטיביות אחרות. גם ילדים עם פיגור בינוני רוכשים שפה שכוללת תחביר.
