כריזמה- "תכונה אלוהית". הבסיס למנהיגות מעצבת כיום (ניאו-כריזמטיות) זה שהמנהיגות לא מתייחסת לתכונה כריזמטית אלא להתנהגויות כריזמטיות. ההתנהגויות המסוימות יעלו את הסיכוי שמנהיג ייתפס ככריזמטי ויסחוף אחריו אנשים.
התאוריות הבאות מתארות תהליכים שבהם המנהיג יוצר קשר עם המונהגים באמצעות התנהגויות כריזמטיות.
Behavioral Theory of Charismatic Leadership – Conger & Kannungo:
הנחת היסוד היא שהכריזמה היא מיוחסת כלומר המונהגים קובעים אם המנהיג כריזמטי או לא. מנהיג ייחשב ככריזמטי ע"י המונהגים כאשר זה תלוי ב:
- התנהגויות המנהיג:
-
כשמשתנים אלה יותר גבוהים – כך המנהיג ייתפס כיותר כריזמטי חזון- שיכול להתקבל על ידי מונהגים
- דמות לחיקוי – מנהיג שלוקח סיכונים ומקריב לטובת החזון
- אמון – המונהגים מאמינים שהמנהיג רוצה בטובתם ולא פועל ממניעים אישיים
- התלהבות – המנהיג משדר אמונה בצדקת דרכו
- השפעה דרך השראה ולא סמכות
-
- מידת המומחיות: ככל שהמנהיג יותר מבין, יודע ובעל מומחיות רבה במה שקורה, כך הסבירות שייתפס ככריזמטי גבוהה יותר.
- מצבי משבר: המנהיג ייתפס כיותר כריזמטי בגלל מצב פסיכולוגי חלש (מצב של אי-ודאות ואז נפנה למישהו שיודע מה לעשות או הוא בטוח בעצמו. בכל מצב משברי או חוסר ודאות אז האדם הכריזמטי, החזק והברור הוא יהיה המנהיג).
מנהיגים כריזמטיים ישפיעו על מונהגים:
- להשלים משימות קולקטיביות שבהתחלה נראות כבלתי אפשריות להשגה (כמו הנעה השראתית במנהיגות מעצבת).
- להפוך למחויבים למשימה של המנהיג בגלל הזדהות אישית חזקה. הזדהות זו נבנית ע"י תהליכים:
- אידאליזציה של התנהגויות המנהיג וראייתו כמודל לחיקוי (כל מה שהמנהיג עושה זה חיובי. המנהיג גאון, יצירתי, גם אם הוא עושה משהו יוצא דופן).
- רצון חזק לאישור של המנהיג הופך עם הזמן למדד להערכה העצמית של המונהג ולתפיסת העצמי של המונהג. נרצה כל הזמן פידבק חיובי, במיוחד מי שחסר ביטחון.
- המונהג מפנים את הערכים, התפיסות והאמונות של המנהיג.
On Fire: Charismatic Leadership – Klein & House
תיאוריה המתייחסת למנהיג-מונהג-מצב.
מנהיגות כריזמטית = אש. היווצרות האש תלויה בשלושה רכיבים (ורק התקיימות שלושת הרכיבים הללו תביא למנהיגת כריזמטית):
הניצוץ– על המנהיג להתנהג ככריזמטי.
חומר הבערה– המונהגים צריכים להיות פתוחים להתנהגות כריזמטית.
החמצן– מצב משברי/לא ברור יעלה קבלה של התנהגות כריזמטית (מצב פסיכולוגי חלש).
- תאוריית מנהיגות מעצבת – שמה דגש על התנהגות המנהיג.
- תאוריית מנהיגות כריזמטית – שמה דגש על התנהגות המנהיג, על המונהגים ועל המצב.
Self-Concept Based Leadership Theory – Shamir, House & Arthur, 1993:
מנהיגות כריזמטית נפוצה בתנאים ארגוניים מסוימים. למשל בתעשיות ידע, המטרות ביצוע אינן יכולות להיות מוגדרות או נמדדות בקלות, ויש קושי לקשר תגמולים חיצוניים לביצוע אישי. בנוסף, מנהיגות כריזמטית תתקיים כאשר יש מצב פסיכולוגי חלש.
תיאוריה מנהיגות זו מבוססת על תפיסת העצמי. העצמי Self: אוסף של חוויות אישיות שעברתי עד היום, שאומרים לי "מי אני ומה אני". ה-self אומר לנו עם מי אנחנו מזדהים:
- זהות אישית – זהות עם עצמנו ברמה האישית individual
- זהות של קשר דיאדי – הזדהות שלי מול אדם אחר העומד מולי dyadic
- זהות של קשר קולקטיבי – הזדהות שלי ביחס לקבוצה collective
לפי החוקרים, למנהיג הכריזמטי יש את היכולת לעורר הזדהות דיאדית ע"י הדגשה של הקשר האישי בין המונהג למנהיג, ויש לו את היכולת לעורר הזדהות קולקטיבית ע"י הדגשת ערכים קבוצתיים (הדגש יהיה, כמובן, בגלל ההתנהגויות של המנהיג).
המנהיג יכול לשים דגש רק על קשר אחד בלבד! התוצאות יהיו לא טובות אם יעשה אחרת.
The Two Faces of Transformational Leadership – Kark, Shamir & Chen, 2003:
החוקרים רצו לבדוק אם מנהיגות מעצבת יכולה להשפיע על אדם להיות בעל הזדהות דיאדית עם המנהיג או בעל הזדהות קולקטיבית. המנהיגות המעצבת מובילה לשני סוגי הזדהות בגלל שמונהג תופס את ההתנהגויות המעצבות וההתנהגויות הכריזמטיות (אך לא מעצבות) כאותן התנהגויות.
- הזדהות אישית/דיאדית יכולה להוביל לתלות במנהיג וזה יכול לפגוע בביצועי המונהגים.
- הזדהות קולקטיבית/חברתית יכולה להוביל ל: 1-הגברת חוללות/מסוגלות עצמית. 2-התחושה שאני חשוב לארגון. 3-חוללות קולקטיביסטית כלומר אנחנו כקבוצת עבודה מסוגלים לעשות מה שצריך. כל זה מוביל להעצמה.
- ממצאי המחקר הזה עומדים בסתירה לתיאוריית Two Faces of Charisma – Howell, 1988 ששם אמרו שיש מנהיג כריזמטי חברתי ומנהיג כריזמטי אישי אבל הדגש היה שימוש במונהגים לטובת צרכים חברתיים או אישיים. ואצל קארק שמיר וחן דיברו על היחסים בין המנהיג למונהג שמוביל להעצמה או לתלות.
Bass, 1985 – על מנת להיות מנהיג מעצב חייב להיות כריזמטי, אך לא כל מנהיג כריזמטי הוא מנהיג מעצב! גם מנהיג מעצב וגם מנהיג כריזמטי מתנהגים באופן דומה על פניו, אך המנהיגים הכריזמטיים (ולא מעצבים) ממוקדים בפיתוח הם עצמם, ולכן לאחר פרישתם החברה קורסת. לעומתם, מנהיגים מעצבים ממוקדים בפיתוח העובדים, נותנים להם השראה להיות מחויבים למטרות הארגון, מעלים זהות חברתית ומורידים את התלות של העובדים במנהיג כך שכשיפרוש החברה עדיין תתפקד טוב. באס אמר שיש מנהלים כריזמטיים ולא מעצבים שחברתם שגשגה אך לאחר פרישתם החברה כבר לא שגשגה, ויש חברות שהמנהיג הכריזמטי-המעצב פרש אך החברה המשיכה לשגשג. אפשר לשים לב לשוני בין מנהיג כריזמטי בלבד לבין מנהיג מעצב-כריזמטי רק לאחר זמן ממושך בו רואים את הפוקוס האמיתי של שניהם.
דוגמא מהכיתה: 2 הפרסומות של חברת המכוניות "קרייסלר". בראשונה רואים את העובדים – מנהיגות מעצבת. בשנייה רואים רק את המנהל – מנהיגות כריזמטית אך לא מעצבת
