ישנם שלושה סוגים של משחקים:

 

• משחקי מניע מעורב – משחק בו קיימות מספר דרכי פעולה להשגת המטרה, ולכל דרך תוצאה אחרת. לדוגמה, שיחת הטלפון המנותקת וההליכה במסדרון –

שחקן אחד מייצג את הטורים במטריצה (המספרים למעלה), והשחקן השני מייצג את השורות במטריצה (המספרים למטה).

מטרת השחקנים הינה להגיע לכמה שיותר נקודות, לכן הם צריכים להגיע למצב שבו (מבלי לתאם ביניהם) – אחד ייתקשר ואחד ימתין לקבלת השיחה, וכך שניהם יוכלו לדבר, או בדוגמת המסדרון – שכל שחקן יילך לצד אחר, כך שלא ייתנגשו זה בזה.

דברים שיכולים להשפיע על המטריצה – לדוגמה, לאחד הטלפנים השיחה עולה כסף, ולשני לא.

 

משחק סכום אפס הוא מונח המתאר מצב בו הרווח של צד אחד, מאוזן על-ידי הפסדו של הצד השני, כך שסכום הרווח וההפסד של כל הצדדים הוא אפס. כלומר, הרווח של משתתף אחד בא על חשבונם של משתתפים אחרים, ומכאן שיש ניגוד אינטרסים מוחלט בין כל הצדדים.

 

• משחקים שיתופיים לחלוטין – משחקי תיאום (coordination)–משחקים שבהםהאינטרס של כל השחקנים זהה, וכולם מרוויחים יחד מאותו הפתרון. במשחקים אלה כל השחקנים מסוגלים לתקשר ביניהם ולהגיע להחלטות משותפות.

 

• משחקים תחרותיים לחלוטין – משחקים בהם שחקן אחד מרוויח והשני מפסיד. בדוגמת אבן נייר ומספריים.

 

איך פותרים בעיית תיאום?

1. תקשורת– בעזרת סימון התשובה הרצויה לבחירה, דיבור בין השחקנים, תיאום בעל-פה.
2. נורמה– דברים שהינם נחשבים לדבר רגיל בחברה, לדוגמה – נסיעה בצד ימין של הכביש, קימה בפני מבוגרים, אם מתנתק הטלפון – מתקשר שוב מי שהתקשר ראשון וכו'.
3. פעולה מקדימה(preemption) – תיאום מראש של דברים, כמו התרעה על בטרייה נמוכה בטרם מתנתקת השיחה – הקדמה של התיאום או בעיית תיאום העלולה להופיע.
4. נקודת המוקד – פתרוןשנראה טבעי, מתאים או יוצא דופן לבעיות תיאום, בו שחקנים בוחרים כאשראיןלהםאפשרותלתקשרביניהם.

 

דוגמה נוספת למשחק מניע מעורב – דילמת האסיר:

שניחשודיםבביצועפשענתפסיםעלידיהמשטרה,אולם איןבידיהמשטרהדיראיותלהרשעתם, ולכןהיאזקוקהלהודאהלפחותמאחדמהם.

החוקריםמפרידיםמידביןשניהחשודים,כךשלא תהיה להםשוםאפשרותלתקשרביניהם, ומציעים לכלחשודלבחורביןשתיאפשרויות – להודות או להיכנע.

אם אף חשוד לא יודה – כל אחד יאסר למשך שנה אחת.

אם שני החשודים יודו – כל אחד מהם יאסר למשך 5 שנים.

אם רק חשוד אחד יודה והשני לא, החשוד שהודה יהפוך לעד מדינה, והחשוד ששתק יאסר למשך 10 שנים.

הקונפליקט בדילמה הינו תחרותיות (דאגה לאינטרס אישי – לשהות כמה שפחות זמן בכלא), אל מול שיתוף פעולה (דאגה לאינטרס הכללי – גם אני וגם השותף שלי נקבל כמה שפחות זמן בכלא, גם במידה ואני אקבל יותר זמן ממה שהייתי מקבל לבד).

 

משחקי המניע המעורב יוצאים מתוך נקודת הנחה ששחקן רציונלי ייפעל באופן שימקסם את התועלת שלועצמו. הם נוקטים בגישה אנליטית של סיבה ותוצאה (אם  אז).

 

התוצאה הצפויה בדילמת האסיר הינה ששני החשודים ידברו, ויקבלו 5 שנים כל אחד.

 

האם ניתן לנסח המלצה חד-משמעית להתנהגות רציונלית ב"דילמת האסיר"?

אסטרטגיה דומיננטית – אסטרטגיה שמשתלמת יותר מאחרות, ללא תלות בהתנהגות השחקן האחר.

יעילות קולקטיבית (כוללת) – תוצאה שממקסמת את סכום התשלומים של השחקנים.

 

התנהגות רציונלית של הפרטים מביאה לתוצאה לא יעילה ברמת הכלל.

 

מצבים דומים בחיים – מרוצי חימוש בנשק בין מדינות – כל מדינה מנסה להתחמש בכמה שיותר נשק לקראת תקיפה.

 

איך אנשים מתנהגים בפועל?

תלוי בסיטואציה – מי היריב (חבר / זר)?, ההקשר תחרותי או קהילתי?, השפעות תרבותיות (איך קוראים למשחק?, איך מתייחסים אליו בתרבות אלייה השחקנים משתייכים?).

 

נמצא כי אנו נצפה ליותר שיתוף פעולה, כאשר אנו משחקים עם אנשים שאנו מכירים ולא עם זרים.

 

משחקים חוזרים

מצבים רבים לא מאופיינים באינטראקציה חד פעמית, אלא במפגשים חוזרים עם אותם שחקנים.

 

דילמת האסיר בסבבים חוזרים – האסטרטגיה שנמצאה היעילה ביותר מול מגוון האסטרטגיות השונות, היא tit and tat (מידה כנגד מידה): פתיחה בשיתוף פעולה וחיקוי הבחירה של השחקן האחר בצעד הקודם.

 

הצלחת האסטרטגיה נובעת מהתכונות הבאות: נחמדה, לא פראיירית (לא מוכנה שאחרים ירוויחו על חשבונה), סלחנית (לא שומרת טינה, ברגע שחוזרים לשתף פעולה, היא חוזרת גם) ופשוטה להבנה.

 

הטרגדיה של המרעה המשותף / הטרגדיה של נחל הכלל (הארדין, 1968)

מצב שבו נוצר קונפליקט בין רצונות הפרטים בחברה,לבין טובת הכלל (או מספר רב של מעורבים), כאשר הם מנצליםמשאבים משותפיםהמוגבלים בכמותם.

התיאוריה טוענת כי גישה חופשית וביקוש בלתי מוגבל למשאב מוגבל, יביאו בהכרח לכיליונו של המשאב עקב ניצול יתר שלו על-ידי הפרטים בחברה – דילמה של טובין ציבורי אל מול טובין פרטי.