הוא רואה התפתחות מקבילה של היכולת לחקות.
בשלב האחרון הוא רואה התנהגות לפי הבת שלו ג'קלין: בא להם ילד שתפס את הגננה, היא הייתה מופתעת מזה. למחורת פיאזה רואה אותה משחקת את זה בגינה. בשביל פיאזה יש פה עדות לזה שילד מחקה משהו שהוא רואה, לא הרגע, אלא יום או יומים אחרי. כלומר, הוא מחקה מתוך יצוג בזיכרון.
ממצאים מאתגרים: קביעת אוביקט
בשנים האחרונות יש כאלה שמעררים על הרעיון הכללי של ההבניה של סכמות בשנה וחצי האחרונות, ובאופן ספציפי על הרעיון שבמצב ההתחלתי התינוקות לא כל כך מבינים. כלומר, טוענים להבנה יותר מוקדמת, ואפילו לחלק מציוד הולד.
אנשים פיתחו שיטת מחקר כדי לנסות להגיע להבנות של תינוקות בלי להסתמך על הפעולה שלהם. מה שנראה כחוסר הבנה לא אומר שהם לא מבינים. המדד שלה זה למדוד כמה זמן תינוק מסתכל על אירועים שונים. הנחת היסוד היא שתינוקות נוטים להסתכל יותר על דברים שמפתיעים אותם. אם תינוק לא מבין שהקוביה שחסמה את המסלולים ממשיכה להתקיים גם כשהוא לא רואה אותו , הוא לא יהיה מופתע אם הרכבת ממשיכה. אם הוא מופתע זה אומר שיש לו הבנה. תינוקות מסתכלים יותר כאשר חפף הפסיק להתקיים מאשר אם הוא מפסיק להתקיים. מכאן היא מסיקה שפיאזה טעה. מבט מצפה – אפשר לראות לאן תינוק מסתכל. כלומר, אם הוא מצפה שהרכבת תצא מהצד השני של המסך נוכל לראות שהוא מפנה את המבט כבר לצד השני לפני שהרכבת מופיעה. אם התינוק מבין שהחסם הזה ממשיך להתקיים על המסלול: הוא רואה את הרכבת והמבט שלו יתקע שם, כי הוא לא מצפה שהיא תמשיך על המסלול.
בהשתמש בשיטות כאלה אנשים אחרים שאפשר לשייך אותם לאסכולה של התינוק הפומפיטנתי. אחד האתגרים זה לארגן דברים בקבוצות – קטגוריות, כדי להבין שדברים משותפים שייכים לאותה קבוצה. למשל: לפי קטגוריה בע"ח לעומת ציפורים (?). מראים לתינוק תמונות של בע"ח או של אוכל, אחרי כמה צעדים מראים להם תמונה נוספת של אוכל או ציפור. הם מסתכלים יותר על הציפור – על יוצא הדופן. זה כאילו הם מבינים באיזו רמה את הקבוצה של המאכלים, הם עשו הביטואציה ואז כשמופיע משהו שלא שייך הם מסתכלים יותר, אפילו מאשר אם ניתן להם תמונה חדשה של אוכל.
מצד אחד יש יותר ויותר ממצאים שמצביעים על הבנות מוקדמות, אולי אפילו מולדות (הצרפתייה). ומצד שני בכל זאת יש הרבה עדויות אמפריות לזה שהבנות מתפתחות. איך פותרים את זה? פיאזה הגדיר הבנה ביכולת לפעול, בתוך המגבלות שיש לך. מכאן אפשר ליישב את הדברים בדרך של שילוב עם טוויסט'. אולי הדבר שפיאזה צדק בו ביותר זה שמה שמתפתח בשלב הזה זה היכולת לתאם, לעשות קאורדינאציה סנסו מטורית, בין מה שאתה חש ומבין ולבין מה שאתה מסוגל לעשות. לראייה אנו יכולים לראות שתינוק יכול לעשות בקלות חיפוש, דווקא בפיעלות הזאת המחקרים החדשים לא סותרים את פיאז'ה.
דווקא לגבי השלב הסנסור מוטרוי הטענות של פיאז'ה די עומדות במבחן אמפרי, חוץ אולי מזה שהוא לא לקח בחשבון שכבר בגיל הצעיר הזה יכולים להיות איזה שהם ייצוג פנימי. הוא טען שאין וזה דיב ברור שיש וזה סייג משמעותי.
הסרט – תינוקות בבית סוהר ובבית יתומים.
אלה מצבים של חסך קיצוני.
קבוצה אחת – ילדים בבתי סוהר. אם האמא נעלמת זה יוצר נזק של ממש. החוקר תיאר את זה כמצב של דיכאון ילדות. כשהאמא חוזרת, עצם זה עושה "קסם".
הקבוצה השנייה – ילדים שמגיל צעיר גדלים בתנאי מוסד, אין אמא. תמונות מזעזעות של עיכוב התפתחותי דרמטי. פה לא רואים התאוששות, לא הייתה אמא.
התינוקות במצב קשה מאוד. אין גירויים, הם במיטה כל הזמן. בבתי יתומי התינוקות היו רוב הזמן במיטה, היום בבתי יתומים בגרמניה המצב הוא אותו הדבר. בתנאים כאלה הילדים מתפתחים, הם בעצם לא מתפתחים כמו שצריך. חסך בגירויים וחסך ביכולת ליצור על משהו באיזושהי צורה.
לגבי הקבוצה השנייה: אנחנו לא יכולים לפסול עפ התצפית שיש לילדים איזושהי פגיעה אורגנית, הסרט אומר שזה חסך רגשי. אולי התינוקות האלה היו עם בעיות טרם הגיעו לעולם.
העדויות שכללו את העבודה המאוד מוקדמת הזו של שפיץ' מאוד השפיעו על ג'ון בלבי, הוא ייסד ובמידה רבה פיתח את תורת ההתקשרות. זו הגישה המשמעותית ביותר וגם הנחקרת ביותר להתפתחות רגשית בילדות.
בלבי – היה פסיכואנליסטיקאי אנגלי. בשלב כלשהו התחיל להתעניין בשאלה הקיומית – למה וכיצד תינוקות אוהבים את אמא שלהם? זה היה בשנות ה-40, הייתה שם את הגישה ההתנהגותית – האמא מאכילה את התינוק. החשיבה הפסיכואנליטית המוקדמת חשבה בערך אותו דבר – לתינוק יש יצרים, יצר לא מסופק זה לא נעים, תפקיד האם זה להרגיע את היצר. נראה לו שזה לא מספיק. הוא הושפע מאוד מעבודות שיצאו מקבוצה של חוקרי בע"ח – האסכולה האטולוגית, (אחד מהם זה לורנס. הוא התעסק בהטבעה) הם קידמו את המחשבה שזנים שונים אכן מצד אחד מגיעים כל אחד עם הציוד שלו – נטיות התנהגותיות למינהן. הנטיות לא מופיעות באופן אוטומטית אלא הן זקוקות לתנאי סביבתיים מסוימים שמזמינות את הנטיות. דוג: ברווזים נטים ללכת אחרי האמא, ההשערה של האטולוגים הייתה שההתנהגות תופיע רק עם אמא שאפשר ללכת איתה – כלומר, ההתנהגות תלויה במצב מתאים. ואם מפרידים את הגוזלים מהאמא במשך 3 ימים ואז מחזירים אותם אל האמא הם לא הולכים אחריה, כלומר, יש כאן תקופה קריטית. אם אין את התקופות המסוימות מפספסים את חלון ההזדמנויות וההתנהגות לא תתפתח. ההשערה שלהם הייתה שמה שמזמין את הנטיה שמזמין את הנטיה ללכת אחרי זה דבר שזז. בתקופה הקריטית הם צריכים להיות חשופים לדבר שזז, גם אם זה לא מתאים, כמו: חוקר או צעצוע.
