הפרעת אישיות תלותית

• הפרעת אישיות תלותית טיפוסים הנוטים לרצות אחרים, פאסיביים. מאוד תלותיים, כל הארגון הפנימי שלהם תלוי באחרים. זקוקים לאחרים ש"ינהלו" עבורם את חייהם. יוצרים קשרים קרובים תלותיים, בונים את חייהם סביב אותם קשרים. מבטאים חרדה וחשש מפרידות. חשש להביע התנגדות או כעס בתוך קשר. קושי רב לקבל החלטות לבד. מתקשים להיות לבד – מגיבים בחרדה.רוצים להוציא את הפרעה זו מה-DSM.
• הפרעת אישיות כפייתיתהכל צריך להיות מאוד מסודר, מאוד מתוכנן, במסגרות. אין טקסים, לא מדובר ב-OCD. אבל יש כפייתיות – כל החיים צריכים להיות בנויים על סדר וניקיון. אפס ספונטאניות. פרפקציוניזם, משהו מאוד פדנטי, עקשן, נוקשה. תקוע. "אמרנו שהולכים למסעדה, למה פתאום הולכים לסרט".יש יכולת ליצור קשרים בין-אישיים ורצון לקשר אך חסרה גמישות. נטייה לאינטלקטואליות על חשבון ביטוי רגשי.

סוגיות בנושא אבחון והפרעת אישיות הקטגוריות אינן מובחנות וברורות כמו הסימפטומים. למשל בהפרעה נרקיסיסטית – תחושה שמגיע לי – עד כמה? מתי זה מספיק חמור כדי לענות להגדרה של הפרעת אישיות ומתי זה פשוט פינוק? מתי הפרעה תלותית היא הפרעה או סתם פאסיביות? יש כל מיני בעיות:

• רמת מהימנות נמוכה בין קלינאים – אדם יכול לקבל אבחנות אישיותיות שונות.
• לכל הפרעת אישיות ישנם קריטריונים רבים –ווריאציות רבות. שני אנשים עם אותה הפרעת אישיות יכולים להיות שונים למדי.

ההצעה: ליצור רצף. האדם יקבל ציון על רצף. למשל רצף אחד יהיה "נוקשות לעומת גמישות". כך לגבי כל תכונה. כך בונים פרופילים ואפשר להגדיר ולומר שמישהו שהסה"כ שלו הוא כזה וכזה כנראה נוטה להפרעה הזאת… אבחנה קטגוריאלית מתאימה למחקר, למתן זכויות, נראית ברורה (אנו אוהבים מידע מאורגן) אך לא תמיד משקפת את המציאות המורכבת של בני האדם. לכן צריך רצף.

פסיכוזה

מונח פסיכיאטרי – משמעותו מצב שיכול להיות בדרגות שונות של אובדן חלקי או מלא של קשר עם המציאות. מתבטא בפגיעה בבוחן מציאות.

• אובדן חלקי מצב שבו אנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותה צורה כמו שאחרים רואים. יכול להתבטא במחשבות פרנואידיות קשות ללא גורם מציאותי. צורת מחשבה שיוצרת קונספירציות. יכול להתבטא גם בעיוות תפיסתי (פנים מעוותים) או שמיעת קולות וראיית דברים שלא נמצאים בחדר. תפיסה של המציאות באופן שרוב האנשים סביבנו לא היו רואים כך. לא מדובר בפרשנות. מי שמאבחן אנשים פסיכוטיים הוא פסיכיאטר.
• אחת התופעות הבולטות היא הפרעה מאוד חריפה בחשיבה. חשיבה אסוציאטיבית, לא הגיונית, הדיבור מוזר. האדם מנותק, לא מגיב אלינו, מדבר אל עצמו או אל דמות דמיונית שהוא שומע. יש שימוש רווח במילים מוזרות – כאילו מתבלבל גם במילים. פתאום מילים שלא קשורות או משפטים שלא עושים היגיון, לא בהקשר.
• מחשבות שווא –דלוזיות, מחשבות שמנותקות מהמציאות כמו מחשבה שאני אלוהים. דלוזיות של ראייה ושמיעה. לדוגמא, מישהו אומר לי כל הזמן "בוא הנה רגע".ד
• עיוותים בתפיסה –הלוצינציות.
• פגיעה משמעותית בתפקוד יום יומי: לבוש, היגיינה, עמידה בזמנים, ביצוע מטלות ויחסים בין אישיים.
• כשאדם נמצא בתוך התקף פסיכוטי מלא הוא בטוח שהוא צודק וכולם טועים ולא מבינים.
• לפסיכוזה יש סימנים מקדימים. לא משהו שמתחיל מרגע לרגע, זה לא קורה בבת אחת. אפשר לראות סימנים קליניים כמה ימים קודם – דיבור קצת מוזר, התנהלות מוזרה, ייחוס של דברים מוזרים לאנשים. בהתחלה זה מתחיל בהדרגה.
• סבל ומצוקה ברוב הפעמים האדם הפסיכוטי לא נהנה ממצבו – למעט מצבים מאוד מסוימים שמשולבים בהתקפי מאניה.
• התנהגות פסיכוטית נראית מאוד מוזרה – אנשים אלה מהר מאוד נעשים מאוד דחויים. הרבה פעמים שומעים בתקשורת על מקרי רצח והריגה.
• מבחינה משפטית האדם הפסיכוטי אינו אחראי למעשיו. התנהגות סיכונית – ניסון אובדני. המערכת פועלת כך שאי אפשר לאשפז אדם באשפוז כפוי במחלקה פסיכיאטרית בניגוד לרצונו – אפשרי רק במצבים פסיכוטיים. בעבר כן הייתה אפשרות לאשפוז כפוי נוצרה מערכת כוחנית. יש אפשרות לבדיקה כפויה, היא בעלת מגבלה של כמה שעות, אך בעלת משמעות משפטית (האם האדם מהווה סכנה לציבור? לעצמו?) ואבחונית.פסיכיאטר מחוזי –הגורם שאמור לאשר אשפוז מכפייה, והחוק אומר שפסיכיאטר מחוזי יכול לקבל פנייה רק מפסיכיאטר קולגה (כלומר תקשורת בין פסיכיאטרים).

שתי הפרעות פסיכוטיות נפוצות:

1. סכיזופרניה
2. מאניה-דפרסיה (הפרעה בי-פולארית)

1. סכיזופרניה

נוטים להתבלבל עם אישיות מרובה–multiple personality. האישיות מתפרקת לכמה פיצולי אישיות. אנשים בטעות קוראים לזה סכיזופרניה. "פיצול של הנפש". בעבר נקרא "שסעת" כי הנפש שסועה. יש פיצול והוא בתוך תהליכי החשיבה והרגש שלנו. קיימת בכל התרבויות והאוכלוסיות ונמצאת בכ-1% מהאוכלוסייה. הגיל הרווח הוא בין 18-30, אצל גברים לרוב לפני גיל 30 ואצל נשים אחרי. בקרב נשים – ההפרעה יכולה להופיע על פני טווח גילאים רחב יותר (יכולות לחלות גם בגיל 45-50), יתכן והופעות אצל נשים הן מתונות יותר בשל נוכחות הורמונים נשיים (בעיקר אסטרוגן) וההתפרצות המאוחרת קשורה בירידת רמת ההורמונים.

מהלך ההפרעה הוא כרוני, עם אפיזודות של נסיגה והתחדשות ההפרעה. יש צורך באשפוז.

רק כ 25% חווים נסיגה מלאה של הסימפטומים ושיקום מלא. השאר – נסיגה חלקית, שיקום – אך לא חזרה לרמת התפקוד הקודמת.

אויגן בלוילר– פסיכיאטר שוויצרי, כתב בשנת 1911 ספר על המחלה. הוא הראשון שהשתמש במונח "סכיזופרניה " או קבוצת הסכיזופרניות".

בלוילר תיאר 4 סימפטומים עיקריים, הידועים כ-A4:

• אסוציאציות – חשיבה אסוציאטיבית, רופפת
• אפקט שטוח – הבעה רגשית מצומצמת.
• אמביוולנטיות – קיום רגשות מנוגדים כלפי אחרים
• אוטיזם – התכנסות בתוך עצמו, נסיגה מהסביבה.
• כמו כן בלוילר ציין סימפטומים אופייניים לפסיכוזות שונותשמופיעים במחלה אך אינם ייחודיים לה: דלוזיות והלוצינציות.

הגדרת DSM-5 לסכיזופרניה

ישנם 6 קטגוריות של מאפיינים:

1. מאפיין A

מתוכו חייבים לזהות לפחות 2 סימפטומים, המופיעים במהלך חודש לפחות.אחד הסימפטומים חייב להיות מבין 3 הראשונים ברשימה:

• דלוזיות – מחשבות שווא שהחולה משוכנע באמיתותן (מישהו רודף אחריי, אנחנו חלק מכוכב אחר, הגוף שלי הוא לא באמת שלי).
• הלוצינציות – הזיות. חוויה חושית שנראית אמיתית בעיני החולה אך אינה מבוססת על גירוי ממשי. הזיות עשויות להתרחש בכל אחד מהחושים: ראייה, שמיעה, ריח, מגע. למשל: אדם שומע קולות שאומרים לו לבצע מעשה אלים.