הפרעות הזנה והפרעות אכילה

1. קשיים רגשיים – מתרגזים בקלות, סף תסכול נמוך, ערך עצמי ירוד, רגישים מאוד לביקורת. תחושה מתמדת של חוסר הישג (שמחוזקת ע"י פידבק סביבתי…).
2. היפראקטיביות – חוסר מנוחה, חיפוש תמידי של ריגושים. משתעממים בקלות, נוטים לסיכונים (בשל הצורך בריגוש), תחושה פנימית של אי-שקט, עיסוק בכמה מטלות במקביל, יצירת לחץ.

צריך לומר שיש גם צד שמח יותר להפרעות קשב וריכוז – לפעמים התלהבות, שמחת חיים ובעיקר, יצירתיות. אם ההפרעה מנותבת למקומות הנכונים, יכולה דווקא להיות מועילה.

הרצאה על תקיפה מינית (הרצאה ברמת הדרכה כללית ודיון, לא לסיכום).

בדיון מדברים על כך שיש 3 דרכים לחוות מחדש את התקיפה המינית:

1. עוררות – סטרס
2. הימנעות – ממקומות שמזכירים את החוויה.
3. חודרנות – מחשבות פולשניות

מדברים על הפרעות מיניות וחוויות של תקיפה מינית ואונס בהקשר של PTSD ו-Complex PTSD.

כחלק מ-PTSD מדברים על סומטיזציה– כל מיני סוגים של כאבים ומחושים פיזיים (דרכי השתן, ציסטות, כאבי ראש, כאבי בטן וכו'). דברים שקיימים ואין להם הסבר רפואי. ההסבר הדינאמי לכך הוא שהגוף הוא העד. אם בסוגי אלימות אחרים יש עדים, באלימות מינית אין עדים אחרים, אין לגיטימציה לתת לזה קול. האמירה היא שהגוף הופך להיות עד לפגיעה, במקום עד אחר שנמצא במקום. יש דיבור רחב על כך שבטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית עצם העדות, אפילו בדיעבד, של המטפל, גורמת להפחתה בסימפטומים של סומטיזציה.

הסימפטום השני הוא דיסוציאציה. אם אסוציאציה אומרת שמידע מאוחסן בתור רשת קוגניטיבית, הדיסוציאציה מדברת על נתק. כל המידע מאוחסן במוח אבל לא באופן מאורגן. יש "חורים".הנפגעת (או הנפגע) מגנה על עצמה ע"י נתק רגשי מהאירוע. יש נפגעות שאומרות שהן כאילו לא היו שם, או שהסתכלו על הגוף שלהן מבחוץ. במקרים קשים, הנפגעים יפתחו הפרעת אישיות דיסוציאציטיבית – ריבוי אישויות.

אנשים עם דיסוציאציה יחוו לעיתים פלאשבקים, חזרה ממש לאירוע – ברמת קול, שפת גוף, יכולים להפוך פתאום לילדים שנמצאים באירוע. מה שאנחנו ננסה לעשות במפגשים עם אנשים שחווים דיסוציאציה הוא קרקוע, למקם אותם בחזרה בהווה.

יש סימפטום נוסף –שינויים פתולוגיים בוויסות רגשי. מעבר חד בין זעם לעצב לשמחה. מישהי שמספרת על תרחיש מזעזע אבל מצחקקת תוך כדי.

סימפטום רביעי –שינויים פתולוגיים בזהות. אותם אנשים חווים תחושת חוסר תכלית ושאלת זהות. "מי אני, מה אני אוהב לעשות. מה אני עושה כאן?".

סימפטום חמישי –יחסים דרמטיים. קיצוניות ביחסים. גם יחסים זוגיים וגם יחסים באופן כללי. חיפוש מתמיד אחר מושיע.

סימפטום שישי –קורבנות חוזרת ופגיעה עצמית. הנפגעת מזמינה את עצמה לסיטואציה שבה היא תיפגע שוב. מישהי שמתחברת שוב ושוב לבני זוג שמתעללים בה. מישהי שמסתובבת ליד ברים שמאפשר פחות או יותר לכל אחד לנצל אותה…לרוב נובע מתחושת חוסר ערך, הנפגעת מפנימה את "תפקידה" בעולם כמנוצלת. בנוסף הנפגעות יכולות להגיע לסיטואציות כאלה (אפילו זנות) כי הן הפעם כביכול חוזרות לאותה סיטואציה מבחירה, מתוך מקום של שליטה ויכולת לעצור את זה ברגע שזה לא מתאים. לגבי פגיעה עצמית – חיתוך ורידים, אכילת אוכל מאוד חריף. ניסיון אובדני. הפרעות אכילה. יש משהו בכאב הפיזי שעוצר את ההצפה הרגשי, ברמה הביולוגית משתחרר אדרנלין ויש אפקט של הרגעה. גם בהיבט הפסיכולוגי – התחושה היא של חוסר ערך ולכן הנפגעת גם ככה מתייחסת בזלזול לגוף ומרגישה צורך להתחבר למציאות, מנותקת רגשית, והכאב עוזר להרגיש יותר "בחיים".

במסגרת סיוע במרכז סיוע, ננסה לעשות מספר דברים:

1. להחזיר את השליטה לידי הנפגע/ת. באמצעות שגרה, לדוגמא. לאו דווקא נגיעה בפגיעה עצמה באופן ישיר.
2. להחזיר את הביטחון לידי הנפגע/ת. האם היא רוצה את הדלת פתוחה או סגורה? שנדבר בחוץ או בפנים? להדגיש את זכות הבחירה שלה.
3. לתת תוקף לחוויה של הנפגעת. הרבה פעמים ההתמודדות תהיה סביב "האם זה קרה, לא קרה". עלינו לתת לנפגעת תחושה שהתחושות שלה תקפות, ממשיות, לא לערער עליהן.

 הפרעות הזנה והפרעות אכילה

אוריה מראה בהתחלה תמונה של אנורקטית שמסתכלת במראה ורואה בחורה שמנה –עיוות תפיסה. הרבה פעמים בשלב זה האנורקטיות כבר סובלות מפגם קוגניטיבי ואין פרטנר לטיפול פסיכולוגי.

בעבר הפרעות אכילה נכנסו תחת פרק "גיל ההתבגרות" ב-DSM-5 כי הפריצה היא בעיקר בגיל ההתבגרות. כיום הגיל הולך ויורד. היום יש פרק שנקרא "הפרעות הזנה והפרעות אכילה". יש היום כל מיני סוגים של הפרעות אכילה. רובן – אנורקסיה ובולמיה. עם זאת יש גם כמה הפרעות אחרות על קשת הפרעות האכילה.

אחד הדברים שאף החמירו את התופעה – פוטושופ. אפשר לקחת דוגמנית רזה ולהפוך אותה לעוד יותר רזה. מייצרים סוג של תמונה של "ברבית". הבנות הצעירות היום חשופות לתמונות של נשים שאינן אמתיות, לא איך שהן. סוג של שקר סטטי.

היום הקריטריונים לא ממש השתנו ב-DSM-5, יותר הדקויות הקטנות.

נתייחס ל-:

• אנורקסיה
• בולימיה

אנורקסיה

אנורקסיה נרבוזהמבחינה מילולית, המשמעות היא "חוסר תיאבון שנגרם מעצבנות". כך ניסו פעם לפרש את התופעה.

ה-גורם המרכזי לאנורקסיה: צמצום בצריכה קלורית ביחס למה שנדרש. משקל שהוא פחות מהנורמטיבי שמוגדר ע"י משרד הבריאות.

אנורקסיה הרבה פעמים מתחילה בזחילה. בהדרגה, בסוג של מחשבות כמו "ירדתי שני קילו וכולם החמיאו, ארד חצי קילו עכשיו, אח"כ ארד שוב כדי שהחצאית לא תהיה הדוקה…".

איך האנורקטיות מגיעות למצב שלהן? בקושי אוכלות, חיות על חסה… שותות הרבה מאוד מים כדי להרגיש שבעות עד כדי הרעלת מים.מכאן מתחילה תופעה של זריקת אוכל, הכחשה, ירידה במשקל.

בעבר דיברו ב-DSM על אנורקסיה כעל "סירוב לשמור על משקל גוף מינימאלי". ההגדרה שונתה כי לעתים קשה להעריך אם אכן ישנו "סירוב". נחשב גם לניסוח פוגע – האנורקסיה מנוסחת כאן מתוך נקודת הנחה שהאנורקטית אשמה.