מכאן בולבלי לקח איזשהו רעיון מנטיות להתנהגות ואמר: אם יש נטייה כזאת אצל ברווזים דרך הטבע, למה שלא נניח שמעבר לצורך בתזונה יש איזושהי נטייה בסיסת בקרב בני אדם להיקשר לאיזשהו אדם. גישתו האנליטית לא נתנה לו תשובות אמיתיות.הוא נחשף לניסוי של הארי הארלו עם הקופים. הקופים בזמן מצוקה כלשהו הלכו ל"אמא" עם הצמר ולא זו עם האוכל. כאשר הקופים האלה היו בנוכחות הקוף עם המגבת הם הרבה יותר חקרו את הסביבה, שיחקו עם הדברים, יותר היו פתוחים לעולם. תינוקות שגדלו עם אמא מברזל לא הראו את ההתנהגות הזו. הארלו הסיק מזה שהתינוק צריך חם ומגע, התזונה לא מספיקה בשביל התפתחות רגשית תקינה.
על בסיס 3 מקורות:
- עדויות של מצוקות של ילדים, שאולי היו להם צרות נוספות, נפרדו או לא גדלו עם אמא. (דמן מלחה"ע ה-2, זמן עם מצוקה עמוקה ועמוקת טוווח).
- חוסר הסיפוק שלו מהמענה של השיטה שהוא גדל בתוכה
- 3 עדויות מבע"ח.
אלו הביאו אותו לגישת ההתקשרות.
הנחות יסוד של בולבי:
- יש צורך בסיס אנושי בהתקשרות – ליצור קשר מיוחד עם דמות מטפלת שמשמשת שתי פונקציות משולבות: מקום מפלט, כלומר זו הדמות שהתינוק פונה עליה במצוקה, ובסיס בטוח – עצם הקשר והנוכחות של דמות הנוכחות משחררת את הילד להתפתח.
- את הקשר המיוחד הזה תינוקות מכוונים ליצור עם דמות אחת. באופן "טבעי" האם היא הדמות המתאימה ביותר. למה? כי בוודאי אז וגם היום לרוב האם היא זו שמטפלת בתינוקות קטנים.
- הוא הניח שכמו שלתינוקות יש אינסטינקט להתקשר גם לאמהות יש נטייה בסיסית לשמש כדמות להתקשרות. ספיץ' חשב וגם בלבלי שבהיעדר האמא דמות אחרת יכולה לעשות את ההתקשרות.
- הוא חשב וצדק שתינוקות אנושיים יותר מורכבים מהגוזלים ואצלם יצירת ההתקשרות לוקחת יותר זמן, זה מתפתח. הוא תיאר מהלך: בהתחלה אין סימנים להתרחשות. מגיל 6-26- שבועות הוא מתחיל להראות העדפה לדמות ההתקשרות. המשך במצגת.
בולבי די הניח שיש גם הבדלים באיכות או בסגנון ההתקשרות. לא כל תינוק מתקשר בדיוק באותה צורה. עוד בתחילת הדרך הוא הניח שהאיכות של ההתקשרות מושפעת מטיב הטיפול, השפעה סביבתית. היו לו הנחות חזקות לגבי השפעות ארוכות הטווח של חסר התקשרות, כאשר באופן חסר בין ההשפעות של אי קיום בכלל של התקשרות בין התינוקות שראינו שבוע שעבר, לבין השפעות של טווח ארוך של סוג ההתפתחות.
מבחן אמפירי – האם יש לנו עדות אמפירית להנחה הזו שיש צורך בסיסי לתינוקות אנשים להתקשר. באופן כללי כמו שכבר ראינו זה די קשה לבסס אמפירית הנחות לגבי צרכים בסיסים, נטיות בסיסיות וכו'. ובכל זאת מה שנראה עדות לבולבי זה עדויות לגבי מה שקורה כשתינוקות לא מתקשרים. כלומר, אם העדר התקשרות קשור לבעיות כל כך רציניות כנראה שזה נוגע בצורך נורא חשוב. מכאן בלבי טבע את מושג ה"חסך" אם יש צורך להתקשר, העדר של דמות אם או תחליף מהווה בשביל תינוק חסך. מכאן יש מסורת ארוכה של מחקרים שמנסים לבדוק את ההשפעות הארוכות טווח של חסך אמהי.
ההנחה של בולבי של התקשרות היא שזה התקשרות לדמות אחת. תינוקות לא מתקשרים ליותר מדמות אחת. המחקרים אומרים שזה לא נכון. מרי אנדרוז מצאה שבאוגנדה יש אמהות מרובות, התינוקות גדלים בחברת נשים ובתנאים האלה השכיח אצל התינוקות זה התקשרות במובן של "חוף מבטחים". מחקרים יותר מאוחרים במערב שאלו את השאלה הזאת, במשפחה הגרעינית הטיפוסית שיש גם אמא וגם אבא אם התינוקות מתקשרים לשניהם יש עדות נוספת שסותרת את ההנחה הזאת.
ההנחה השלישית של בולבי לגבי האינסטינקט האימהי – זה חלק מהציוד שלהן, בגלל סיבות אבלוציוניות נשים מכוונות להזמין קשר עם תינוקות באופן שבו הגברים העסוקים לא עושים. האם תינוקות מתקשרים גם לאבות שלהם? חוקר מרכזי בתחום הזה הוא Lamb שמוצא באופן לא מפתיע שתינוק מתקשר גם לאב וגם לאם. לרוב באופן כללי אחוז גבוה יותר של תינוקות מתקשרים לאם מאשר לאב, אבל אחוז לא מבוטל מתקשר לשניהם. מכאן חוקרים שאלו האם יש איזו היררכיה? מחקרים הראו שכאשר תינוק קשור לשני ההורים, ברגעי מבחן כמו מצוקה, התינוק מעדיף את האמא.
