ההנחה היא שיש לילד בכל רגע כל מיני אפשרויות תגובה: לשבת בשקט, להציק לחבר… אם מדובר בילד שעושה הכל חוץ מלשבת, באמצעות התנייה אופרנטית כל פעם שהוא יושב ניתן לו חיזוק (חיובי). באותו זמן נדאג לא לחזק התנהגויות אחרות. באופן הפשוט הזה לפי סקינר ניתן ללמוד הכל. ניתן לייחס כל למידה והתתפתחות להיסטוריה של התניה אופרנטית עם התניות חסר פה ושם.
אפילו אם באים עם כל מיני נטיות לעולם אפשר לטעון שכל מה שנלמד הוא דרך התנייה אופרנטית, אנו צריכים לוודע שוולדים באמת רגישים להתניות כדי להוכיח את זה.
זה הוכח בהרבה מאוד מחקרים, למשל: ליפשיט לקח תינוקות בני 10 ימים, 20 ו-30 יום וכיוון זרם אדיר של אוויר, התגובה הטבעית היא לעצום עיניים. כל פעם זרם האוויר היה מלווה ברעש , כעבור מספר פעמים אם אנחנו רק משמיעים את הצליל התינוקות עצמו את העיינים. הם לומדים את הכישור בגיל מאוד צעיר. הוא חזר לתינוקות כעבור כמה ימים והשמיע להם את הצליל, זה לא נלמד לאורך זמן אצל תינוקות בני 10 ימים, אבל בגיל 30 יום לרוב התינוקות הייתה נטייה לעצום עיניים. לומדים מזה: הם כן לומדים דרך התנייה קלאסית, עם הגיל יש יותר נטייה שלמידה תישמר לאורך זמו.
יש רפרטואר מצומצם שתינוקות יכולים לעשות, הם יכולים לסובב את הראש מצד לצד. סיגלנד לקח תינוקות בני יומים ורשם כמה פעמים הם מסובבים את הראש, נתן חיזוק – למצוץ מוצץ כל פעם שהם סובבו את הראש לצד ימין. לאחר 50+ פעמים השכיחות גדלה פי 3. הם זה באמת מספיק? האם כל ההתפתחות היא התנייה קלאסית ואופרנטית?
יש בעיה עם מה שקורה כשמפסיקים לתת חיזוק חיובי, התנהגות שנלמדת בצורה כזאת לא נשמרת לאורך זמן.
סקינר חשב שזה מספיק
אחד מהיישומים הידועים שלו זה בתחום החינוך, הוא האמין שאנחנו גם לומדים: מתמטיקה, קריאה, שפה בדיוק כמו התנייה אופרנטית. תינוקות ממלמלים, הורים מתחילים לחזק את המילמול כי הם חושבים שזה למשל "אבא", הם מתרגשים ואז התינוק לומד להגיד אבא. גם חיבור וחיסור לומדים כך, באופן עקרוני ניתן ורצוי לפרק כל תוכן או מושג ליחידות קטנות, לסדר אותם לפי הסדר ואז באופן שיטתית ללמד. קודם ללמד 1234, אחכ ש1+1=2. הוא בנה דגם של מכונת למידה שהוא היה מציג בכרטיסיות שאלות לפי הסדר, נותן חיזוק על תשובה נכונה. הוא חשב שבאופן עקרוני ניתן ללמד הכל כך. הוא גם פרש את התפיסה הההתפתחותית שלו בספר שלם – "walden 2". פילוסוף אמריקאי כתב ספר אוטופי וקרא לו וולדן, סקינר מציא את החזון האוטופי שלו בוולדן 2. מהגישה ההתנהגותית הוא הוסיף דבר שהוכח הרבה – הלמידה הטובה ביותר היא מתוך חיזוקים חיובים ללא חיזוקים שלילים. עיקרון של החברה האוטופית שלו היא שהיא תתבסס בעיקר על חיזוקים חיוביים. אחת הסיבות שחיזוקים חיובים עובדים טוב, זה שחיזוק שלילי מביא לרגשות שליליים, רגשות שלילים מפריעים לתהליך הלמידה. איך זה ייושם: (לפי הגישה ההתנהגותית המנגנונים של הלמידה הם לא תלויי גיל). מה שיישתנה עם הגיל זה מה שאנו רוצים ללמד, כאשר הוא לוקח בחשבון איזשהם מגבלות התפתחיות, כמו שאי אפשר ללמד בן חצי שנה ללכת. הדבר ששנוי במחלוקת זה הסביבה האופטימלית לדעתו לתינוקות עד גיל שנה. תפיסתו הייתה שמה שתינוקות זקוקים לו זו סביבה שלא תגרום להם לרגשות לא נעימים: טמפ' אחידה, שלא יהיו רעבים, חיתול ייבש… לתוך זה הוא בנה סביבה מבוקרת – "קופסת התינוק" שהזכירה קלוב של ציפורים. הילד שכב עירום כי הטמפ' איפשרה זאת, הוא מקבל אוכל סדיר וכל כמה זמן ניתו ורצוי להוציא אותי כדי שיתרגל לאנשים וכדי ללמד אותו למקד את המבט. התינוק נמצא בסביבה רוב הזמן. בתוך וורדן 2 הסביבה היא מבוקרת, כאשר לכל הספר הוא מספר שתינוקות גדלים בבתי ילדים. למה עדיף שמבוגרים שלמדו את השיטה יגדלו ולא ההורים? משום שיש להורים רגשות והוא חושב שאי אפשר כל כך לסמוך עליהם. הוא ראה בגידול ילדים מדע, הכי בטוח זה להכשיר אנשים לטיפול ילדים בגילאים שונים ושהם יעסקו במלאכה. וחוץ מהבאת הילדים לעולם להורים אין תפקיד בגידול הילדים.
הוא תיאר מה מטרת הגידול בשלבים:
מגיל 1-3 – להתחיל ללמד את הילדים לווסת את הרגשות. לא להתפרץ, לצעוק, להתייחס באפן נאות לאחר, להתחיל להתלבש לבד, לסדר חפצים. כל זה בקבוצות של מספר ילדים עם התנהגותנים מיומנים. לאט לאט מלמדים אותם נושאים לימודיים בערך באותן שיטות.
בגיל ההתבגרות – הוא היה צריך לקחת בחשבון את זה שאין לו שליטה על ההתבגרות המינית. איך מנהלים את ההתרחשות הזו בחברה? ההורמונים בעיתיים בגלל רגשות יצרים מיניים וכו. הוא פיתח תיזה שהסיבה העירית שבגללה הגיל הזה בעיית היא בגלל שהחברה המודרנית המערבית לא מאפשרת ביטוי ליצר הטבעי הזה, הצעירים נאלצים לדכא את היצר במשך תקופה די ארוכה בלי שום סיבה, זה הסחות דעת פנימייות. הפתרון הוא לנהל את הדבר הזה באופן שיטתי: הוא היה בעד מיניות וקשר זוגי. למה צריך לחכות?! כשבן ובת חשים רגשות אחד כלפי השני בכל גיל. הוא ניגש ליועץ לענייני זוגיות, אם היועץ חושב שהם מתאימים הוא מכריז עליהם כזוג והם עוברים לגור ביחד. ככה זה לא עניין דרמטי, הכל זורם ושליו. המתבגרים יכולים ללמוד מה שהם צריכים, בשלב זה יש הכשרה מקצועית. כל אחד לומד את מה שהוא צריך בשביל למצוא את תפקידו שצריך בחברה. התוצאה: חברה רציונלית, יעילה, שלווה.
