דיסוננס (מתח) קוגניטיבי–פער בין התפיסה העצמית שלנו לבין ההתנהגות / תחושת חוסר נוחות הנובעת מהחזקה בשתי קוגניציות (מחשבות) הנמצאות בקונפליקט זו עם זו. התנהגויות אשר סותרות את התפיסה העצמית, יוצרות את הדיסוננס החזק ביותר. למשל,מצד אחד לתפוס את עצמנו כאנשים הדואגים לבריאותנו, ומצד שני לבצע התנהגות לא בריאה/ מסוכנת (עישון, קיום יחסי מין לא מוגנים).הדיסוננס חזק יותר ככל שהוא נוגע לנושא החשוב לנו יותר.הראשוןשחקראתהתופעההיהLeon Festinger.
הפחתת הדיסוננס – כיצד מפחיתים את הדיסוננס בעקבות התנהגות מנוגדת לתפיסה העצמית?
- שינוי ההתנהגות כך שתתאים לקוגניציה (לדוגמה, להפסיק לעשן, מכיוון שאנו רוצים להיות בריאים ועישון מזיק לבריאות). הבעייתיות ב'פתרון' זה הוא שלא באמת קל לשנות התנהגות, בייחוד לא כשמדובר בהתנהגות אוטומטית, או כזו שיש בה רווח.
- הצדקת ההתנהגות על ידי שינוי קוגניציות המרכיבים את העמדה (שכנוע עצמי: עישון אינו כה מסוכן כמו שאומרים, אבא שלי כבר שנים מעשן והוא בריא. לכן אין דיסוננס עם העניין הבריאותי).
- הצדקת ההתנהגות על ידי הוספת קוגניציות המתאימות להתנהגות (העישון אכן אינו בריא, אבל העישון מרגיע ולכן הוא מוצדק).
במרבית הזמן, הדיסוננס אינו מודע. כלומר, הוא קורה באופן אוטומטי – אנחנו חשים תחושת מתח מהפער הקיים, ובאופן לא מודע דרכים להפחיתו.
ניתן לומר כי מדובר במנגנון רמאות עצמי, המאפשר לנו להסתגל למצבים ולחיות באופן יותר הרמוני.
הטיית ההשפעה (Impact bias) -כאשר אנשים חושבים על האופן בו יגיבו לאירועים העשויים להתרחש בעתיד, הם מבצעים הערכת יתר לעוצמה ולמשך תגובתם.
Gilbert & Wilson–הרצאה שלTED: הטיית ההשפעה והדיסוננס הקוגניטיבי
- http://www.ted.com/talks/lang/eng/dan_gilbert_asks_why_are_we_happy.html
לפי גילברט, יש לנו מעין "סימולטור" במוח שמדמה לנו כיצד נגיב במצבים שונים, אך רוב הזמן הוא טועה ומקצין את התגובות שלנו (למשל, אנו חושבים שאדם שעברה שנה מאז זכייתו בלוטו יהיה מאושר יותר מאדם שעברה שנה מאז שעבר תאונה, אולם בפועל, נתונים מראים שרמת האושר של האנשים בשני המצבים הללו היא זהה).
גילברט מסביר את תופעת הדיסוננס באמצעות הנטייה שלנו'לסנתז אושר' (ליצור אושר מלאכותי). למשל, שימוש במשפטים כמו "מה שקורה, קורה לטובה", על אף שהדבר הרע את המצב, או "בתכלס, זה בדיוק מה שרציתי", אף שלא קיבלתי את שרציתי מלכתחילה. הוא טוען כי מידת האושר המסונתז שווה לרמת האושר האמיתי (האושר האמיתי הוא זה שאנו חשים כשאנחנו באמת מקבלים את מה שרצינו, ולא זה שהמצאנו כשלא קיבלנו את שרצינו). זאת, למרות שהחברה שלנו תופסת אושר 'מלאכותי' כשווה פחות.
מצב הפיך / בלתי הפיך – הוא טוען כי אנו אף מרוצים יותר כשאנו לא יכולים לשנות את המצב בו אנו נמצאים. למשל, נערך ניסוי שבו הוצגו לסטודנטים 2 תמונות אותן יכלו לבחור לקחת במתנה. אולם, נאמר להם שאת אחת מתוך שתי התמונות לא יוכלו להחליף ושעליהם להחליט מהר, כיוון שהיא לא תהיה זמינה בקרוב.ניכר היה כי הסטודנטים אשר בחרו בתמונה אותה לא ניתן להחליף, היו מרוצים מהבחירה מיד ובעוצמה גבוהה, ואילו אלה שבחרו בתמונה אותה ניתן להחליף הטילו ספק בבחירתם ולא היו מרוצים.
הוא הוסיף כי כאשר אנו חשים שהתנהגותנומוצדקת, על אף שהיא סותרת את התפיסה העצמית שלנו, אנו לא נחוש דיסוננס.לדוגמה, אני אמנם מאמינה שאסור לשקר, אך בכל זאת שיקרתי לחברה שהתספורת החדשה שלה יפה, מכיוון שאני לא רואה טעם להוריד לה את הביטחון במשהו שכבר לא תוכל לשנות – מצאתי הצדקה פנימית לשקר.
דיסוננס שלאחר החלטה:
הדיסוננס המתעורר אחרי קבלת החלטה בין 2 אלטרנטיבות הדומות אחת לשנייה שלכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות. דיסוננס זה מופחת בד"כ על-ידי הפיכת האלטרנטיבה שנבחרה לאטרקטיבית יותר, ואת האלטרנטיבה שלא נבחרה לפחות אטרקטיבית.כחלק אוטומטי מהרצון להפחית את הדיסוננס, אנו נצדיק את הבחירה באפשרות בה בחרנו, על-ידי הפיכת האלטרנטיבה שנבחרה ליותר אטרקטיבית, והפיכת האלטרנטיבה שלא נבחרה – לפחות אטרקטיבית.
ניסוי דירוג הפריטים(Brehm , 1956):ביקשו מאנשים לדרג שלושה פריטים. אחרי הדירוג, ולאחר מכן נדרשו לבחור שניים מהם, ולדרג שוב את שני הפריטים. התוצאה: הנבדקים הגזימו במאפיינים החיוביים של האלטרנטיבה הנבחרת ובמאפיינים השליליים של האלטרנטיבה שלא נבחרה.
האםנהיהבטוחיםבבחירות שלנו ומרוצים מהם יותרכאשרההחלטההפיכהאוכאשרהיאבלתיהפיכה?
בבדיקה שנערכה אצל מהמרים במירוצי סוסים ואצל משתתפים בקורס צילום – המשתתפיםחשבושהםיהיויותרמרוציםאםתהיהלהםאפשרותלשנותאתהבחירהשלהם, כאשרבפועלהמצבהיההפוך– הם היו יותר מרוצים במקרים בהם הם לא יכלו לשנות את בחירתם.
הצדקת המאמץAronson & Mills–הנטייה של הפרט לאהוב יותר משהו שהתאמצנו כדי להשיג אותו.
ככל שאנחנו משקיעים יותר מאמץ ומצפים יותר להצלחה במשהו, כך נחוש מתח רב יותר אם התוצאה שלו תהיה מאכזבת. תוצאה מאכזבת תגרום לנולתת לכך הצדקות, שמטרתן להפחית את הדיסוננס.
הצדקה חיצונית–ההתנהגות הסותרת את העמדה, נגרמהבגלל סיבות הקשורות בסביבה החיצונית לפרט.
הצדקה פנימית– הפחתת הדיסוננס נעשית באמצעות שינויי באדם עצמו (לדוגמה, בעמדות או בהתנהגות).
ניסוי מבחני המיון – מיניות של דבורים: חילקו בנות שרוצות להתקבל לאחוות קולג' כלשהי לשלוש קבוצות:
- לקבוצה הראשונה פשוט אפשרו לבנות להיכנס לאחווה ללא מיונים.
- לקבוצה השנייה עשו מבחני מיון קשים.
- לקבוצה האחרונה עשו מבחנים מיון קלים ונחמדים.
לאחר מבחני המיון, נתנו לבנות באחווה לשמוע הרצאה משעממת על מיניות של דבורים, שאחרייה שאלו אותן עד כמה הידע שהועבר בדיון היה מעניין.ניכר היה כי ככל שהיה קשה להתקבל לקבוצה, כך הבנות דירגו את הדיון כיותר מעניין.
מסקנה:אנו תופסים את עצמנו כאנשים רציונליים אשר משקיעים בדברים חשובים ש'שווים את זה'. אם נדמה לנו כי התאמצנו לשווא, אנו מעלים את היוקרה של הדבר, כדי להפריך מחשבה זו.
