גרשון שולם, המלומד חוקר הקבלה, 1929. מכתב שכתב לעיתון "דבר" הכיל תקיפה של אנשי "ברית שלום", קבוצת אינטלקטואלים, שטענה עם קום המדינה כי עלינו להגיע להסכם שלום כולל עם הפלשתינאים. ביניהם רבים ממקימי האונ' העברית, ועוד סלבס. בקיצור, החבר'ה הואשמו בפתולוגיה קבוצתי ע"י רוזנטל אחד, שלא ברור מי הוא, אבל שולם אמר שאי אפשר להשתמש במונחים פסיכולוגיים מכיוון שזה שולל את הזכות מקבוצות להביע דעה פוליטית או משהו.
המקרה (Case). נתעסק במושג הזה, הכולל בתוכו דוגמאות לחולים ספציפיים המשמשים מקור לעניין ומחקר, וכוללים מאפיינים התנהגותיים, רגשיים, פתולוגיים ועוד. אחד המרכיבים החשובים במושג הוא התיוג. אחד הפסיכולוגים החשובים אמר שזהו העניין החשוב ביותר באבחונו של אדם. בתחומנו אנו, נצא מגדר המקרה אל גורמים חיצוניים, נסיבתיים, שמקיפים אותו. כאשר נתלוש את המקרה מרקמתו, נגלה שמה שנותר הוא לטפל באדם כמכונה מקולקלת, זוהי תפיסתם של חלק מהחוקרים. בתחום זה, בכל אופן, אנו חייבים לצאת מן המיקרו למאקרו, והמעבר הזה לא קל. המנגנון שמתרץ את הדילוג הזה, הוא מנגנון המדיקליזציה, המפעיל את כל חוליות הקישור בין המקרה הבודד למשתנים ברמת המאקרו.
נביא כמה ציטטות מטקסט מ-1985 ע"י רדיקליים בבריטניה ("The politics of mental health", שם ספרם). "The personal is political", למשל, אומרת שהעניין הפרסונלי הופך לעניין פוליטי, והקשר הזה מתקיים גם בכיוון ההפוך "Counselors are trying to find private solutions to public evils", ועוד כיוצא באלה. מטרת כתיבת הספר הייתה להפוך לפוליטי את מה שהתהווה בצנעת הפרט ומושתק שם. המבקרים כותבים לגבי הפרקטיקות המקובלות, שהן עוסקות בפנימי והאישי יותר מידיי, ופחות מידיי לאווירה שיצרה את הפתולוגיה. הם טענו לניסיון ל-Pacification, הרגעה של הציבור, להגיע לשקט תעשייתי.
קווים כלליים ששורטטו לגבי דמות הפסיכולוג, למשל מהספר "פסיכולוגיה של הזרם המרכזי", תפקידו הראשון של פסיכולוג הוא "Moralizer", אחראי לכוון להתנהגות מוסרית מסוימת. רוזנטל בדק קירבה בערכים בין מטופל למטפל ומצא כי ככל שמתקיימת התקדמות בטיפול, הקירבה בין השניים הולכת וגדלה, וכן להפך. פרשנות אחת תהיה כי המטפל הוא בעצם גם מחנך, יש לו השפעה. המאפיין השני לדמותו הוא "Mediator", מתווך. מעביר לו אינפורמציה מניסיונו. השלישי, "Healer", מרפא, גם הוא מרכיב לדמותו. הרביעי הוא טכנאי, הפסיכולוג מביא לתיקון. החמישי בסכימה הוא הפסיכולוג כמדען. כמובן שההפרדה בין המדענים לפסיכולוגים הגיעה מהר מאוד אחר כך.
מודל נוסף לתיאור דמותו של הפסיכולוג, לרוב מהזן הפרוידיאני, הוא של רוי שפר. הוא מחלק את התפקיד לארבע תכונות, ארבעה סימנים: אוטוקראט, המחזיק בשלטון יחיד, עריץ, סמכותני, אנו הרי מדברים בתור פסיכולוגים בשם המדע והידע. אוראקולר, האורקל, הכהן. תכונה זו מתייחסת לעובדה שהפסיכולוג גם הוא עוסק בניבויים. מציצנות, אכן יש מידה של מציצנות בעיסוקו של הפסיכולוג. אנו עושים סובלימציה של הדחף המציצני המיני לתפקיד הפסיכולוג. קדושה, "Saintliness", הוא המרכיב הרביעי, והוא מייצג את היכולת של המטפל לספוג ביקורת או כעס, וכיוצא באלה רגשות רבים ולהכיל אותם, מבלי להגיב כאדם רגיל.
"הזמן קצר המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק" (?)
נמשיך בניתוח, אמנם יבשושי מעט, של סכמות מתוך התחום שלנו, כמובן ברמת המאקרו, הרמה הכלל חברתית. המישור הראשון הוא בפריסה המוסדית של אנשי בריאות הנפש ישנם כמה סעיפים, שטחות. הרמה הראשונה היא רמת הסוציאליזציה, קשת רחבה של מוסדות, גם של חינוך. הרמה השנייה היא של מעגל החיים, ובה אנשי מקצוע עוסקים מול המטופלים. הרמה השלישית תהיה זו של ארגון ומנהל. במישור השני ישנן הפונקציות של העוסק בבריאות הנפש, בהן: הסטטוס-קוו, שימור המצב הקיים, לדאוג לכך שבני אדם יהיו קונפורמיים. השני הוא שיפור תפקודם של בני אדם בחברה התעשייתית הטכנולוגית, בעצם שינוע גלגלי החברה הכלכלית. השלישי, הוא פיקוח חברתי, Social Control, הכוונה הסמויה היא לשמור על הסדר הציבורי, איתור סטיות תרבותיות, מעין משטרת התנהגות. הרביעי והאחרון יהיה שיפור איכות חייהם של בני אדם. שנות ה-60 בארה"ב הולידו את הזרם החדש, הפסיכולוגיה ההומניסטית תנועה זו שמה לה למטרה לקדם את הפוטנציאל האנושי, The Human Potential Mov., לממש עצמם, לחיות טוב יותר. מנהיגי התנועה הפכו פעמים רבות לגורואים, שמשכו אנשים רבים אל המטרה הזו.
