- קיום והשפעה של הבדלים בין אישיים מוקדמים.
- תינוק פעיל: הבנייה והתפתחות קוגניטיבית.
פיאזה תיאר בצורה יפה איך מתפתחים בשנה וחצי הראשונות מושגים בסדר, פלוס מינוס, מסוים. אי אפשר ללמד בשלב 5 משהו כשהתינוק נמצא בשלב 2. יש התפתחות קוגנטיבית שחלקים גדולים שלה לא נלמדים בגישה של הלמידה.
זו גישה שכולה מדברת על השפעות מלמעלה למטה: מהסביבה לילד, הילד הוא לחלוטין פסיבי, הוא מגיב אבל לא יוזם כלום, אין לו מקום בהתפתחות של עצמו. לא נראה שככה אנשים לומדים.
אין מקום בכלל לאפשרות שהתינוק הוא פעיל ותורם להתפתחות של עצמו, אין מקום לחשיבה, לקוגניציה. לפי הגישות האלה של הביקורת כל מה שנמצא לנו במוח הוא נמצא בצורה אוטומטית.
מזג – טמפרמנט
כשמדברים על תורשה צריך להבדיל בין תורשה כללית, מה שמאפיין אותנו כבני אדם והשנייה של הבדלים בין אנשים. אם יש הבדלים בין אנשים אז המקור הוא גנטי.
מחקר של תומס וצאייס בתחום של הבדלים אישיים מוקדמים פחות או יותר הבחין הם היו חוקרי ילדות או ינקות, הם חשבו שמהתחלה תינוקות שונים זה מזה. המחקר שלהם התחיל בשנות ה-50 הם גיסו הורים לתינוקות שזה עתה נולדו וביקשו מהם במהלך 8 שנים למלא שאלונים על הילדים שלהם, השאלונים התייחסו לסוגייות כמו: איך התינוק הגיב לאמבטיה הראשונה, לחיתול רטוב, למאכלים חדשים, איך הוא מגיב לרעשים פתאומיים, לרעשים בסביבה שלו, האם זה תינוק סדיר או פחות סדיר, האם קל או קשה יותר לנחם אותו כשהוא בוכה? השאלות הותאמו עם הגיל. איך הוא מגיב לחילוקי דעות עם האחים והאחיות? כיצד הוא נוהג בגן המשחקים? הם עקבו אחר 140 תינוקות ממעמד בינוני וראו מהורים אחרי חודש שיש שונות גדולה מההורים בדיווח על התינוקות על סמך בעיר המחקר הזה הם ניסו לזהות מימדים של שונים במזג.
מימד מאוד בולט של שונים היה ברמת פעילות. כבר ביונקות יש תינוקות בגיל חודש נשארים בערסל כמו ששמת אותם, תינוק מאוד פעיל לאחר שעתיים יהיה בקצה של המיטה. יש תינוקות שישנים המון, יש כאלה שלא. כלומר, יש הבדלים ראשוניים די בולטים ברמת הפעילות, יש הבדלים של סדירות. יש תינוקות דברים חדשים מדליקים אותם יש כאלה שכל דבר חדש זה קודם רטייה, יש תינוקות שמסתגלים בקלות ויש כאלו ששנויים קצת קטנים מוציאים אותם מדעתם.
עוצמת התגובה: בכי, צרחה, בכי חלש, שמחים מבסוטים.
כבר מהתחלה אפשר לזהות הבדלים במצב הרוח הכללי: יש תינוקות מבסוטים ויש כאלה שלא (לא טוב להם בחיים).
תומס וצ'אס הגיעו לכל ההבדלים האלה, יש בהם חפיפות.
מאז החוקרים האלו נערכו הרבה מחקרים על האם ניתן לזהות הבדלי אופי מההתחלה ואיך להמשיג את ההבדלים האלה.
תומס וצ'אס הבינו שהמימדים האלו הם לא זה, הם עברו לדבר על טיפוסים, דפוס של: תינוק, קל, קשה ומתחם לאט. מתחמם לאט – רמת פעילות נמוכה, צריך גירוי יותר חזק כדי לעורר אותו ומצד שני הוא מאוד לא אוהב שינוי.
אחת המגבלות של הניסיון הראשוני של תומאס וצ'איס היא שמהאמרים מראים חפיפה בניהם. עד כמה משאלונים ומתצפיות אפשר להבחין בניהם, כמה זה ברור אם שואלים האם תינוק נוהג לבכות באמבטיה ואומרים שהוא תמיד בוכה. איזה מימד זה בודק. אם זה בודק את כולם ואך מבחינים בין המימדים השונים.
קייגן התעניין במימד של הימנעות לעומת התקרבות, במיוחד כמו שזה בא לידי ביטוי במהלך השנים ביחס לאנשים אחרים, זה מתמקד בביישנות. הדבר שהנחה אותו הוא שלביישנות יש מקור מוקדם.
היה צריך לעשות סדר בין המימדים השונים שהוצעו ולראות באיזה מימדים גדולים ניתן לראות ולזהות הבדלים ראשוניים וניתן ליחס אליהם מימדים של מזג / התנהגות ראשונית. החוקרים העבירו שאלון על בריאות הילד שמעבירים אותו להורים, מורים ואנשים אחרים. בניתוח של השאלונים האלה הם הגיעו למסקנה שניתן לציין 3 מימדי אל:
- הראשון מקבץ כמה איפיונים שכבר דיברנו עליהם. בקצה האחת תינוק חסר פחד, מוקצנות רבה מאוד, בקצה השני ילדים חששנים, מופנמים.
- המימד השני ניתן לתצפית ולדיווח די מהתחלה – רגש שלילי מקצה אחד, ומקצה שני רגש חיובי. לעיתים נספח לזה עוצמה רגשית של רגשות שליליים. ההורים מדווחים את שני הדברים האלה אחרת על תינוקות שוני – כלומר הם רואים את שני המימדים האלה לראשונה. השנים הראשונים מתייחסים לתגובתיות של הילד.
- המימד שלישי ומאוד חשוב מתייחסים ליכולת של הילד לוסת את עצמו. כלומר, האם יש משהו מפחיד האם ובאיזו מידה הילד יכול להירגע או שהוא זקוק לסביבה שתעשה את זה. המונח נקרא שליטה מכוונה באנגלית (מאמץ לשליטה) יש הסכמה שאי אפשר לראות את המימד הזה בהתחלה כי הוא בעצמו מתפתח. ההנחה היא שזה מאין איפיון שלא בא לידי ביטוי מיד אלא לקראת סוף השנה הראשונה ובמהלך השנה השנייה והשלישית ניתן לראות אותו.
