- אדם בעל נטייה אוטוקרטית– כלומר הוא המחליט והפוסק, והוא נוקט עמדה סמכותית.
- אדם בעל נטיות מציצניות– אדם שמחטט לענייניהם של אנשים.
- אדם שיש בו אלמנטים אורקולארים-יש במטפל נטייה לחזות את העתיד.
- אדם שיש בו אלמנטים צדיקיים-המטופלים משליכים על המטפל את כל הרוע שבעולם, אבל הוא מקבל זאת באהבה.
המדינה הטיפולית:
- Prevalence– מספר המקרים הכולל שנמנים באוכלוסייה מסוימת.
- Incidence– מספר המקרים החדשים שמצטרפים לאוכלוסייה.
- Treated/Untreated Cases– בדר"כ אנו יודעים על קיומם של מקרים שמזהים במערכות בריאות הנפש השונות. אך כמובן ישנם מקרים שקיימים שאינם מקוטלגים ע"י גורמים מקצועיים.
- שאלת איתור המקרים היא שאלה קרדינאלית להערכות אפידמיולוגיות.
- הגישה הקונטקסטואלית יוצרת בעיה לגבי זיהויים של מקרים– זאת מכיוון שהמקרה הוא בעיניו של המתבונן. מחקרים בנוגע למידת ההסכמה בין שופטים, בכל מה שנוגע לדיאגנוזות הרשמיות של אנשי בריאות הנפש, גילו שמידת ההסכמה הזו היא נמוכה. ה-DSM הוא מעין מכבש שמנסה לעגל את הפינות וליצור שפה אחידה בקרב עובדי המדינה הטיפולית, שמטרתה להיות גם שפה בינלאומית.
- בארה"ב פורסם דו"ח על אחוזי הפתור מטעמים נפשיים שניתנו למועמדים לגיוס לצבא– השונות הייתה מדהימה. האחוזים נעו בטווח בין 20-60%. ייתכן שהשונות הזו היא תולדה של מדיניות שונה שהייתה נהוגה בתחנות שונות. זוהי דוגמא לקושי לדעת את תפוצתם של מקרים.
- בשנות ה-60 פורסם ספר ע"י סוציולוג Stroll שקבע כי כ-75% מתוך אוכלוסייה במקום מסוים סובלים מהפרעה נפשית בינונית ומטה. כאשר הם בדקו מי מהאנשים פנה לגורמים מקצועיים, הסתבר שרק כ-10% יצרו קשר עם מרכז לבריאות נפש.
- מרכיבי התפקיד הטיפולי (לפי ???)– כל אחד מהמרכיבים הללו יוצא מהכוח אל הפועל כאשר איש המקצוע ממלא תפקיד במערכת בריאות הנפש הרחבה יותר.
- Moralizer– איש המקצוע כאדם שמקנה ערכים. בניגוד לפרדיגמה הניטראלית שאנו היום מתחנכים עליה, תפקיד זה טוען שאיש בריאות הנפש כן מנסה להשפיע מבחינה ערכית על המטופל.
- Mediator– איש מקצוע כאדם שמעביר אינפורמציה ללקוח. הוא פרגמטיסט ומספק נתונים למטופל כדי שהוא יוכל לקבל החלטות.
- Healer-איש המקצוע כאדם שמקל על מצוקותיהם של אנשים בכדי להביאם לרמת תפקוד יעילה יותר.
- Technician– איש המקצוע כאדם ש"מתקן".
- Scientist– איש המקצוע כמדען, כאדם שחוקר.
- הפונקציות שאנשי בריאות הנפש ממלאים במדינה הטיפולית:
- שימור הסטטוס קוו החברתי– אנשי מקצועות בריאות הנפש עוסקים בחיזוקה של הקונפורמיות החברתית. כלומר, אנשי המקצוע, באמצעות כלים טיפוליים, דואגים לכך שאנשים ילכו בתלם, דהיינו יהיו קונפורמיים.
- שיפור תפקודן של מערכות בעולם מתועש– הכשרת אנשים לתפקידים, הכוונה מקצועית, מיון ופיתוח ארגוני.
- פיקוח חברתי– העיסוק במצבים של סטייה חברתית ומנגנונים שמופקדים על אכיפת החוק.
- שיפור איכות החיים– המלצות של אנשי מקצוע לשיפור החיים (שדווקא מופנות לאנשים נורמטיביים), עזרה בפתרון מצוקות אישיות.
- בשנת 2000 היחס בין אנשי בריאות הנפש לאוכלוסייה הכללית היה 1:250 ויש לשער שהיחס הזה גדל ßמדגים את הכוח הפסיכולוגי שקיים היום בעולם.
- מערכת הבחירות, 1981:
- מנחם בגין יוצא במסע הבחירות לכיכרות, ומשלהב את ההמונים. הנושאים שעמדו על הפרק היו יחסי אשכנזים-מזרחים. הארץ געשה. בגין הצליח ל סחוף אחריו המונים לא אשכנזים.
- התארגנה חבורה של אנשי בריאות הנפש ויצאה בעצומה לעיתונות. כותרת העצומה הייתה "פסיכולוגים מודאגים- רק לא ליכוד". חותמי העצומה מזהירים את הציבור הישראלי מפני האפקט המזיק של תעמולת הליכוד. הם טוענים שהליכוד משתמש בניצול רגשות קיפוח, מבליט אתמעמדו של המנהיג תוך הערצת כוחו ומנצלים זעמם של ההמונים המקופחים. הפסיכולוגים הללו מודאגים שתעמולת הליכוד יכולה לגרום לבעיות נפשיות. הם יוצאים בשמה של דוקטרינה שהם דוגלים בה, דהיינו שנסיבות חיצוניות יכולות לעורר בעיות נפשיות בקרב אנשים בעלי דיספוזיציות פתולוגיות.במרכז העניין- דאגתם של אנשי בריאות הנפש למצבם הנפשי של המוני בית ישראל, כאשר הם מתכוונים להגן עלינו מפני פגיעתם הקשה של תעמולת הליכוד.
- לאחר מכן, הופץ ידיעון ע"י הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית. עורך העיתון מציג את השאלה ומבקש תגובות של חברים. הוא מציין שהוא מביא את הדברים כלשונם, וכוונתו למכתבים למערכת שכתבו עמיתים במחלקה לפסיכולוגיה בירושלים. העורך כותב- אין לי ספק שפסיכולוג ישראלי יכול לבטא את דעתו ככל אזרח בעד/נגד דעה פוליטית, אבל האם עליו לחתום ולהזדהות במקצועו כאשר הוא מבטא דעה פוליטית?