רכישת שפה

עדות לזה:

נעשו מחקרים שבדקו את זה באופן ישיר, קצת באמצעות פרדיגמת מצב הזר. במעבדה תינוקות בני שנתיים, האם התבקשה להביא חפץ מעבר וצעצוע אהוב ומוכר מהבית. החוקרים הכניסו את הילד לחדר באחד מארבעה תנאים: נמצא עם האם, נמצא יחד עם חפץ המעבר ואם אין לו חפץ כזה עם משהו רך, נמצא עם צעצוע מוכר מהבית, נמצא לבד.

צפו לראות כמה מוך הזמן שהוא נמצא שם הוא משחק – ביטחון.

הממצאים מראים: שהחפץ משמש תחליף לדמות ההתקשרות – ילד עם חפץ מעבר משחק כמעט אותו הדבר כמו שאמא שלו נמצאת. אלו בלי החפץ משחקים הרבה פחות מאלו עם החפץ מעבר. כלומר, כשאמא נמצאת הכל טוב אבל כשהיא לא נמצאת הם מאוד מוטרדים.

 

האם ילד שיש לו חפץ מעבר נשאר איתו לכל החיים?

באיזשהו שלב הילד לא זקוק לזה. זה יכול לקרות בגילאים שונים. לרוב ילדים במהלך שלושת השנים הראשונות לא זקוקים באותה מידה לדמות ההתקשרות האמיתית, הם יכולים לא ללכת לגן וזה לא מכניס אותם ללחץ. בין היתר לפי התיאוריה זה בגלל שהם יצרו יצור פנימי של האם ומכאן הם פחות זקוקים לחפץ המעבר.

 

זה מאוד נפוץ, לפחות במערב. בתרבויות יותר מסורתיות זה יותר נדיר. אין לילד צורך לפתח כוחות התמודדות עם העדרויות של האם כי הוא נמצא איתה הרבה, גם בלילה. במערב כמעט תמיד יש צורך אבל לא כל תינוק מפתח את זה.

 

נעשו הרבה מחקרים על גילאים יותר מבוגר בניסיון לראות אם לבוגרים שהיה להם חפץ מעבר יותר בוגרים נפשית מאלה שלא היה להם – לא.

 

לתופעה יש משמעות ותפקיד פסיכולוגי, היא מקלה על תינוקות שיש להם חפץ מעבר אבל אי אפשר להרחיב את זה על בריאות נפשית.

רכישת שפה

 

הסוגיה של רכישת שפה מעניית בראש ובראשונה כי היא מופלאה. עד גיל 3 ילדים רוכשים מיומנות מטורפת עם מערכת מאוד מסובכת. מי שניסה ללמוד שפה שנייה מתקשה מאוד. לא מפתיע שהתופעה מסקרנת וסיקרנה פסיכולוגים והוגי דעות בכל התקופות. נראה היה שבניגוד לכל דבר אחר יד פה תופעה שהיא רק אנושית.

השאלה כיצד הפלא הזה מתרחש?

 

המהלך הטיפוסי של רכישת שפה בשנים הראשונות:

התייחסנו לסימנים בציוד הולד שתינוקות מגיעים עם שפה: השמעת קולות של מצוקה, מראים העדפה לקול אנושי ולדיבור, הם מגלים הבחנה פורנטית מדהימה.

היום כשאנו מדברים על רכישת שפה אנו מבינים שהתהליך מתחיל לפני שתינוק מתחיל לדבר – במהלך השנה הראשונה, שלב שנקרא תקשורת קדם-לימביסטית. ההוויות במיומנויות משמעתיות מתפתחות גם במהלך השנה הראשונה.

 

• הפקה

תינוק מסוגל לבכות מההתחלה, בסביבות גל 2-3 תינוקות מתחילים להשמיע קולות קצת יותר מגוונין ובמיוחד קולות של cooing. במהלך התקופה הזאת ניתן לראות שתינוקות מתחילים קצת לרכוש קונבנציות של שיחה. הם עושים קולו של הווו ומצפים שמישהו יענה להם. במהלך 3-6 חודשים אפשר לראות כיצד הציפייה הזו נבנת. בגיל 4-5 חודשים התינוק מתעצבן אם לא עונים לו. בסביבות גיל 6 חודשים מתווסף מלמול. זה יותר מגוון מבחינת צלילים. הצלילים הם דברים גרוניים מוכרים. בתחילת התהליך תינוקות משמיעים הבהרות גם משפות אחרות. עד גיל 10 חודשים בערך זה מצטמצם לשפה שלהם – למה שהם שומעים.

 

מה צריך, אם בכלל בשביל שהתהליך הזה יתרחש? האם כל התינוקות ממלמלים באותו אופן? מקרה המבחן פה הוא ילדים חרשים – לא שומעים את מה שמדברים סביבם.

הממצעים מראים שתינוקות חרשים מתחילים למלמל בערך באותו גיל של תינוקות שונים, אבל במקום ללכת ולהתעצם ולהיות יותר מגוון המלמלו הולך ופוחת, גם מבחית מגוון ותדירות. תינוקות ממלמלים לעצמם המון, הסברה היא שהם מתאמנים.

 

במחקר לדוגמא חוקרים (שאוורס ועמיתיו) עקבו אחר תינוק חרש ושמו לו שתל בגיל 5 חודשים (יותר מוקדם ממה שעושים). הוא הראה דפוס של ילד שומע. לעומת זאת, מחקרים על ילדים שהשתילו להם שתל בגיל יותר מאוחר הראו שכמה שהשמיעה מתוקנת יותר מאוחר, ככה יש השפעות יותר חמורות על התפתחות השפה. כבר מהתחלה יש חשיבות לסביבה ובאופן הכי פשוט – האם התינוק שומע שפה או לא.

 

מצאו תופעות דומות עם ילדים חרשים או לא שמהתחלה הסביבה מדברת איתם בשפת הסימנים. תינוקות כאלה מלמלים עם הידיים שלהם.

כנראה שההתפתחות במידה לא מבוטלת היא פנימית, אבל אפילו בשלב המוקדם הזה יש חשיבות לתנאים סביבתיים.