- לחץ חברתי ישיר על חברים המביעים דעות אחרות מהדעה הנשלטת.
- סטריאוטיפים על קבוצות אחרות- הנטייה של קבוצות להסתכל על קבוצות אחרות בארגון כ"אוייב".
- רציונליזציה של החלטותבהווה, על בסיס ההצלחות שהיו בעבר, גם אם התנאים הארגוניים והסביבתיים השתנו.
- אמונה מוחלטת בכךשהקבוצה מוסרית, והתעלמות מהשלכות אתיות של החלטות המתקבלות בה.
- צנזורה עצמית של חברי הקבוצה, שמא ייחשבו "בוגדים" ברעיון המרכזי – חברי הקבוצה נמנעים מלומר את דעתם האמיתית לעיתים, על מנת שלא להיבדל משאר הקבוצה.
- הופעתם של "שומרי מחשבה", הדואגים לכך שהקבוצה לא תקבל/תפרש מידע חיצוני העשוי לשנות את החלטתה הראשונית.
- אשליה של אחידות דעים- אנשים לא מתנגדים לדעת הקבוצה כיוון שהם רואים שגם אחרים לא מתנגדים, ומניחים שזה מכיוון שהם מסכימים עם הפתרון.
איך להימנע מחשיבה קבוצתית?
- התייעצות עם אנשים מחוץ לקבוצה, שלא נתונים ללחץ ממנה, ולא צריכים להיות קונפורמים כלפייה.
- מנהיגים המעודדים ביקורתיות עוזרים למנוע חשיבה קבוצתית – מנהיגים המאפשרים לחברי הקבוצה להביע עמדה מבלי לכפות את עמדתם, ומעודדים את בעלי הדעה השונה.
- יצירת תת-קבוצות: לחלק את הקבוצה לקבוצות קטנות יותר, מכיוון שבתוך קבוצה אפשר לערוך "ויכוחים" יותר בקלות בנוגע לחילוקי דעות; ורק אז לקבל החלטה כללית.
- לאפשר הבעת דעות באופן אנונימי.
איבוד בתהליך (Loss process):
איבוד בתהליך הוא כל אינטרקציה בתוך הקבוצה הגורמת לעיכובבפתירה נכונה של הבעיה. זהו תהליך המתמקד במקרים של אובדן של אינפורמציה, או בעיות באופן העברתה וקבלת ההחלטה על בסיסה.
מספר סיבות לאיבוד בתהליך:
- אי הסתמכות על החבר המומחה ביותר בקבוצה(למשל,מכיווןשלא הצליחו לאתר אותו).
- קושי של החבר המומחה לשכנע את שאר חברי הקבוצה (למשל, אם הוא לא מספיק כריזמטי).
- בעיות בתקשורת בתוך הקבוצה. לקבוצות יש נטייה חזקה להתמקד במה שכולם יודעים ולהתעלם מאינפורמציה חדשה. יהיה קשה לחברי הקבוצה לשקול דברים שרק אחד מהם יודע.
ניסוי המועמד – Stasser & Titus, 1985:
ערכו ניסוי שבו הוגדר למשתתפים שעליהם לבחור את המועמד המתאים ביותר, מבין שני מועמדים. לכל מועמד ניתנו מאפיינים שונים, חיוביים ושליליים.
מועמד A: 8 מאפיינים חיוביים, 4 שליליים. מועמד B: 4 מאפיינים חיוביים, 4 שליליים.
חילקו את הנבדקים ל-2 קבוצות:
קבוצה ראשונה קיבלה את כל המידע על שני המועמדים, והצביעה על מועמדA כבעל מאפיינים חיוביים רבים יותר.
קבוצה שנייה קיבלה מידע חלקי – כל משתתף בקבוצה היה מודע ל-2 מאפיינים חיוביים שונים ו- 4 שליליים של מועמד A, ול-4 מאפיינים חיוביים ומאפיין אחד שלילי של מועמדB . אם החברים היו מקבלים החלטה קבוצתית, וחולקים אחד עם השני את כל המידע שברשותם על שני המועמדים, הם היו יכולים להגיע להחלטה הטובה ביותר – מועמד A.
הממצאים: 83% קיבלו החלטה נכונה כאשר קיבלו מידע מלא. לעומת זאת, רק מעט אחוזים הגיעו להחלטה הנכונה כאשר ניתן להם מידע חלקי בלבד. כלומר, לפרט בקבוצה יש נטייה שלא לשתף את הידע הייחודי שלו עם חברי הקבוצה, אך כן להתמקד ולקבל את ההחלטה על סמך המידע שכולם יודעים – כאשר המידע לא משותף עם כולם, חברי הקבוצה נוטים לדבר יותר על הדברים המשותפים להם ולא על השונים.
איך נעודד את חברי הקבוצה לחלוק את המידע, כדי למנוע איבוד בתהליך?
- יצירת דיונים ארוכים, בהם יוכלו להעלות את המידע הלא משותף.
- עידוד התמחות של החברים בקבוצה, כך שכל אחד מהם יהיה אחראי לספק מידע בנושא אחר.
ביצועים בקבוצה – לפי המאמר
המצאות אדם בחברת אנשים מסוימים יכולה, לעיתים, להשפיע על התנהגותו.
השפעת נוכחות אחרים על הביצועים
החוקרNorman Triplett, גילה כי באופן די גורף, הביצועים של רוכבי אופניים טובים יותר בנוכחות אחרים.
אולם, נושא זה נבחן במחקרים נוספיםשמצאוכי יש להבחין באיזה סוג של נוכחות אחרים מדובר:
- ביצוע משימה מול קהל הצופה בתפקודך ולא מבצע את המשימה יחד איתך.
- ביצוע משימה עם אחרים המבצעים את אותה משימה כמו שלך. לדוגמה, קבוצה שפותרת יחד חידה.
בנוסף, ישלהבחין בין משימות קלות למשימות קשות, שכן, במשימות קשות לנבדקים לוקח יותר זמן לבצע את המשימה בנוכחות אחרים מאשר לבד.
הקלה חברתית
Robert Zajonc טען שנוכחות אחרים בעת ביצוע משימה מגבירה את העוררות הפסיכולוגית שלנו (לדוגמה, הגוף נהיה נמרץ יותר). עוררות זו מקלה עלינו בביצוע 'תגובות דומיננטיות'. כלומר בביצוע משימות קלות או משימות שאנו מיומנים בהן.אולם, היא מקשה עלינו בביצוע משימות מורכבות או בלמידת משהו חדש. לכן, בביצוע משימות קלות, נוכחות צופים אחרים תשפר את ביצועינו ובביצוע משימות קשות פוגעת בהם.
מחקר בנושא ההקלה החברתית:
חוקרים מיקמו אור זוהר (שמפחיד ג'וקים) בצד אחד של מבוך קל, ומדדו כמה זמן לקח לג'וק לרוץ לצד השני של המסלול, בו יוכל להתחבא בתוך קופסה חשוכה. נמצא כי הג'וקים ברחו מהר יותר כשהיו בסביבת ג'וקים אחרים.
אולם, כאשר הג'וקים הוכנסו למבוך קשה יותר, בו רק אחד מהמסלולים הוביל לקופסה החשוכה, התוצאות היו הפוכות – לג'וקים לקח יותר זמן לפתור את המבוך יחד מאשר לבד.