מתייחסים כיום ל-BMI. הנורמטיבי הוא בין 18 ל-25. לוקח בחשבון גיל, גובה, מבנה עצמות.
החולה חווה את משקל גופה או צורת גופה באופן מעוות. היא משוכנעת שהיא שמנה למרות שהיא בתת-משקל. הערכתה העצמית מושפעת בצורה מופרזת ממשקל הגוף. הכל הופך להיות סביב המשקל. קיימת הכחשה של חומרת המצב למרות המשקל הנוכחי הנמוך. אנורקטית, גם אם קיבלה 100 בבגרות במתמטיקה – תתעסק בכך שירדה קילו ותחווה תחושת כישלון.
יש כאן אלמנט חזק של הכחשה, אנורקטיות לרוב לא יודו שיש להן בעיה.
ב-DSM-4 קריטריון חשוב היה הפרת האיזון ההורמונאלי והפסקת המחזור החודשי. אם הגענו למצב שהמחזור החודשי מפסיק, יש בכך כדי להבין שזהו סימפטום של פגיעה חמורה בגוף. קריטריון זה הוסר, כיוון שיש אנורקטיות שמשום מה המחזור שלהן לא מפסיק. בנוסף יש אנורקטיות שאינן בגיל הווסת, ויש גם גברים.
סוגי אנורקסיה
סוג ההצטמצמות בשלושת החודשים אחרונים החולה אינה עסוקה בבולמוסים או סילוק האוכל. האלמנט המרכזי כאן הוא הצטמצמות דראסטית באוכל.
סוג בולמוס ו/או סילוקו בשלושת החודשים האחרונים החולה עסוקה באופן סדיר בבולמוסי אכילה ו/או בסילוק האוכל ע"י הקאות יזומות, שימוש במשלשלים או בחומרים משתנים.
באם מדובר באנורקסיה, יכולות להיות תופעות חמורות בגלל תת-המשקל כמו פגיעות בלב ובנשימה. בגלל הפגיעה ההורמונאלית יש תופעה מעניינת של צמיחת שיער בחלקי הגוף השונים. קר להן יותר כי הן רזות.
רבות מהן הולכות עם בגדים מאוד גדולים – כדי לטשטש. בנוסף החשיבה נתקעת, נהיית נוקשה. ממוקדת מאוד בנושא של משקל. יש אימה עזה מעלייה במשקל.
בעבר דיברו על פחד זה בתוך תיאוריות פסיכו-אנליטיות בהקשר פחד להתבגר, רצון להישאר נערה. התיאוריות הקוגניטיביות מתעסקות יותר בדינאמיקה של שליטה וערך עצמי ירוד.
במחקרים אנחנו רואים שאנורקטיות נוטות להיות הילדות הטובות במשפחה. אלה שעוזרות, מזדהות עם ההורים, כמו הורים קטנים ("ילד הורי"). במינון סביר זה נחמד ובמינון מוגזם האנורקטיות נוטות להיות מרצות מאוד. האנורקסיה מתבטאת כאן כמרד. יש מצד אחד דינאמיקת רצייה משפחתית בכל מיני תחומים ומצד שני מאבק מול ההורים דרך האוכל.
איך יודעים אם מישהי מחלימה מאנורקסיה? אנחנו מבחינים בין החלמה פיזית – הגעה בהדרגה למשקל תקין והרגלי אכילה סבירים, הורדה של כל הצמצום…
לבין תיקון תבניות החשיבה כך שלא כל הערך העצמי יישען רק על תת-המשקל. לזה לוקח הרבה יותר זמן.
אנורקסיה קלה –BMI שווה או מתחת 17. אנורקסיה קיצונית – מתחת ל-15.
רקע על אנורקסיה
תפוצה: באוכלוסיית הסיכון, השיעור הוא 0.5-1 אחוז.
אוכלוסיית הסיכון: נערות בגיל ההתבגרות ונשים בגיל הבגרות הצעירה.
למעלה מ-90% הן נשים.
הגיל הממוצע להופעת אנורקסיה – 17. יש עקומה דו-קוטבית של שיאים – יש בנות שמתחילות בגיל 14 ויש בנות שמתחילות בגיל 18.
בגיל 14 צורת המחלה קשה יותר, וישנה הכחשה של המחלה וסירוב להיות בטיפול. בגיל 18 יש יותר מודעות עצמית. ככל שהבנות צעירות יותר המחלה יותר קשה.
הופעת המחלה נדירה ביותר לאחר גיל 40. היא נפוצה יותר בחברות עשירות ומתועשות, אשר בהן שפע של אוכל, ושכיחה יותר בקרב השכבות הגבוהות מאשר בשכבות הנמוכות (הסברה שעלתה בהרצאה – בשכבות היותר נמוכות אנשים פחות מתעסקים בעצמם, עסוקים יותר בהישרדות יומיומית. בחברות היותר עשירות הרזון מהווה אופציה, בחברות העניות הרזון מהווה ברירת מחדל מצערת).
יש מחקרים שמראים שככל שסדרות טלוויזיה אמריקניות נכנסות ליותר מקומות בעולם – כך אחוז האנורקסיה עולה. לדוגמא, יפן. בעבר הייתה שם פחות אנורקסיה וככל שהיא נפתחת יותר למערב אחוז האנורקסיה עלה.
קו-מורבידיות אצל אנורקטיות:
- הפרעות אישיות
- OCD
- הפרעת אישיות תלותית, הימנעותית ו-OCD
- הפרעת אישיות גבולית
- הפרעת אישיות היסטריונית
- התמכרויות
הפרוגנוזה לאנורקסיה פחות טובה כאשר:
- יש קו-מורבידיות (חפיפה עם בעיות נפשיות/פיזיות אחרות)
- תחילת אנורקסיה לפני גיל ההתבגרות
- יש בולמוסים, הקאות, שימוש במשלשלים
- אישיות אובססיבית-קומפולסיבית
- המחלה קיימת הרבה זמן (כרוניות)
סיכויי החלמה עולים עם אורך הטיפול.
הקשר להטרדות ופגיעות מיניות הקשר בין שני סוגי ההפרעות הולך ונחקר יותר. כל התכנית הזאת לטיפול בהפרעות האכילה לא כוללת בדר"כ תשאול על פגיעות מיניות, וכך גם להיפך – עבודה עם פגיעות מיניות לא כוללת תשאול על הפרעות אכילה. אנחנו רואים היום פגיעות מיניות שבמסגרתן התחושה היא שהגוף חולל, הגבולות נפרצו, הגוף היה באקט ולכן צריכים לשנוא אותו. מכאן יש הענשה עצמית, הענשה של הגוף – לא לאכול.