בסרט: קייגן אומר שכשראינו את התינוקות כעבור שנה יכולנו לנבא את המזג שראינו בגיל 4 חודשים.
רואים שאכן ילדים הם שונים.
בהינתן שכולם חושבים שיש איזשהם יסודות של אישיות שאיתם התינוק בא, מפה זה קפיצה קטנה להניח שהסיבה להבדלים האלה היא גנטית, כלומר זה בנוי לתוך התורשה של הילד, כאשר כאן אנו חייבים לבוא ולסייג. בשנים האחרונות יש התפתחויות מרחיקות לכת בתחום המחקר של האפיון הגנטי, עד היום אין ממש מיפוי אחד על אחד של גן מסוים ומימד זה או אחר. כמובן האמונה של החוקרים היא שזו רק שאלה של זמן. בינתיים ועד היום המחקר על מקורות ראשוניים של ההבדלים התמקד בניסיון לבסס את מידת התורשתיות של נטייה מסויימת. איך חוקרים עושים זאת? בודקים מתאם בין הילד וההורה הרעיון הבסיסי זה לערוך השוואות בין ילדים ששונים זה מזה במטען הגנטי שלהם – מחקרי תאומים. המטען הגנטי אצל תאומים זהים הוא כמעט זהה, לעומת זאת בתאומים לא זהים יש מטען דומה של כמעט 50%. אם נשווה את הקשר בין ילדים בקבוצה א' לילדים בקבוצה ב' – נשווה מה המטען בממוצע על אפקט שלילי בין תאומים זהים, מה ניתן בממוצע בין תאומים לא זהים? מה המטען בממוצע בין אחים לא תאומים? להשוואת את כל זה עם המטען של שתי קבוצות של ילדים שאין להם בכלל קשר (לא ביולוגי ולא סביבתי). על סמך נתונים אלו חוקרים מגיעים להערכה כמה תכונה היא תורשתית. כמה שיש הפרש יותר גדול בין תאומים זהים, ללא זהים, לאחים סתם, ככה אנו מבינים שתפקיד התורשה הוא יותר גדול. ואז על סמך זה אנו שואלים מה המסקנה? אנו פה מתיחסיים למחקרי אורך שעקבו אחרי מדגמים גדולים לאורך זמן.
מחקר מאוד ידוע הוא של קבוצה גדולה, הבולטים ביניהם הם אנדי ופלומינג. המסקנות מהמחקרים האלה הם שיש שונות. באופן כללי מידת התורשתיות נעה בין 20-66-65%, השונות הזאת תלויה גם במימד של התקרבות/ הימנעות מראה תורשתיות די גבוהה, זה תלוי גם בשיטת הבדיקה – כשמסתמכים על דיווחי הורים לעומת על תצפיות מובנות של החוקרים עצמם. דווקר המדדים האובייקטיביים מראים תורשתיות גבוהה יותר.
מה אנו לומדים מזה:
אין מה לעשות אכן יש רכיב תורשתי או מולד לא מבוטל למזג.
אם זה ככה אנו גם נצפה לכך שהמזג יהיה די יציב לאורך זמן. כלומר, תינוק שהוא feisty, חסר פחד בגיל 5-4 חודשים נצפה שהוא יהיה ככה גם בגיל מאוחר יותר. מחקרי אורך מאפשרים גם להעריך את מידת היציבות לאורך זמן.
המחקר מצביע על יציבות אבל לא של 100%, אומדנים מוגבלים לתורשתיות, זה תלוי על איזה מדד מסתכלים. אומדנים של יציבות מנקודה 20 (שזה מעט) עד לנקודה 60. האומדנים האלה מאוד מושפעים על טווח הזמן שעובר, יש יותר דמיון בין התינוק בין החצי שנה והשנה וחצי מאשר תינוק בן 6 חודש מילד שיהיה בן 4 או 14.
אם ניקח את אומדני התורשתיות ואת היציבות אפשר להפוך את הדברים ולשאול למה זה לא יותר יציב? היינו מצפים לאומדנים יותר גבוהים מזה. מה עוד יש חוץ מרכיב תורשתי?
קודם כל יש השפעות היתפתחתיות. הדוגמא הכי פשוט היא ששליטה עצמית מתחילה לבוא לידי ביטוי לקראת סוף שנה ראשונה, ממשיכה להתפתח והשליטה המכוונת של הילד עשויה למתן היבטים שונים של מזג כמו רגזנות והיעד פחד. כלומר, מתוך עצמו המזג יכול להשתנות.
בנוסף, יש השפע מהסביבה. אם נתחיל מהדברים הכי פשוטים יש מחקר שמצביע על חסכים ראשונים תזונתיים משפיעים על מזג מוקדם. למשל: תינוקות בתת-תזונה, תינוקות שגדלים בסביבה כאוטית יותר נוטים לגלות יותר אפקט שלילי, הסחת דעת, מרדנות והימנעות. כלומר כל הדברים שאנו בודקים תחת מזג אבל מושפעים בצורה ברורה ע"י הבדלים סביבתיים.
מחקר רף בחן גם את ההשפעה של ההורות על מזג. בהקשר הזה תומאס וצא'ייס תבעו מושג – goodness of fit של האופן והמידה בה הסביבה רגישה, קולטת וגם פועלת על הנטיות של התינוק. פה ניתן להגדים בשני אופנים שונים: תינוק שנגיד נולד עם נטייה למזג שלילי זה תינוק יותר קשה, פחות מתגמל, תינוקות כאלה נוטים להזמין הורות פחות מטיביה, יותר נרגנת, יותר מענישה. ואז התינוק מפתח מזג עוד יותר קשה, הוא לא זוכה להורות מטיבה וממתנת.דוגמא נפוצה ומוכרת היא שהמפגש בין המזג וההורות וההשפעות ההדדיות מגבה ומחריף נטיות ראשונות לא סתגלנתיות. לחליפין הורות שהיא חיובית, רגישה בשנה הראשונה מובילה להתמתנות של נרגנות וגם לטיפוח הויסות הרגשי במהלך השנתיים הראשונות.
מחקרים נוספים הראו שגנים או תורשה וטיפוח או סביבה לעיתים לא רק מצטרפים אלא מראים מין השפעה אינטרקטיבית. כלומר, ההשפעה של הורות משתנה בהתאם למזג של התינוק. הורים לא משפיעים באותה מידה על כל ילד. לדוגמא: הורות חיובית ותומכת חשובה במיוחד דווקא לתינוקות עם מזג יותר קשה. התינוקות היותר קלים נוטים להתפתח באופן חיובי.
יש עניין די רב בין השוואה בין תרבויות מערביות לתרביות מזרחיות (באסיה בעיקר), בתחום הזה נעשו כמה מחקרים על מזג. ממצא די עקבי הוא שאם אנו משווים את המזג של תינוק אמריקאים לתינוקות בין יפן וסין רואים הבדלים שאותם אף אחד לא מקשר לגנטיקה. להעתיק מהמצגת. השאלה היא למה? כאמור כאלה הבדלים לא מקשרים לגנטיקה – כנראה שזה מהסביבה. יש הבדלים תרבותיים בתפיסות או באמונות לגבי מה זה תינוק טוב, מה המטרות של הורות או גידול ילדים, איזה תינוק אנו רוצים לגדל, אילו תכונות הן חיוביות יותר או פחות. בהקשר זה מחקרים מצביעים על הבדלים תרבותיים בין מערב למזרח. למשל: במידה בה תינוקות צריכים ללמוד להיות מחוברים לכליה ולהישען על המטפל האם שזו תפיסה יותר של המזרח, לעומת התינוק הראוי זה לפתח עצמאות. מוצאים קודם כל שיש הבדלים, ושהאמונות האלה מזמינות פרקטיקות, התנהגויות הוריות שונות. למשל: בטיפול בתינוקות בשנה הראשונה בסין מדגישים יותר מגע פיזי, מגע מרגיע – רוצים תינוק רגוע, אנו פועלים למען להרגיע ולמתן את התינוק. לעומת זאת, במערב יותר מודגש הפעילות – לדבר איתו, להפעיל אות. מכאן זה לא מפתיע שאם נסתכל על התינוקות נראה הבדלים: במזרח יותר שקטים, במערב יותר פעלתניים וסקרניים. זה מדגים תהליך כללי – להורים שונים, גם בתוך תרבות מסוימת, יש תפיסות שונות לגבי איזה תינוק אני רוצה לגדל, מה זה תינוק יותר או פחות מוצלח. הורים פועלים באופן שמקדם את המטרה שלהם.