מסבירה התנהגות חברתית על פי עקרון הברירה הטבעית(Darwin, 1859) . לפי גישה זו, גנים המגדילים את סיכויי ההישרדות של האדם, בעלי הסתברות גבוהה יותר לעבור מדור לדור והם בעלי ערך אבולוציוני גבוה יותר.
הגישה האבולוציונית מאמינה באלטרואיזם, אך לא באלטרואיזם טהור. כלומר, לכל דבר שהאדם עושה יש סיבה, גם לעזרה אלטרואיסטית. לפי גישה זו, ישנן ארבע סיבות אשר מניעות אנשים לעזור:
- ברירת שארים(Kin Selection, Hamilton) – ברירה ברמת הגן: התנהגות אלטרואיסטית כלפי בני משפחה מגדילה את הסיכוי להעברת הגנים. כלומר, ככל שלאדם יש יותר גנים משותפים לאדם אחר, כך תיגבר אצלו המוטיבציה לסייע לו לשרוד. אך, טענה זו אינה מסבירה מצבים של עזרה לרחוקים גנטית, כמו ילדי אומנה, נזקקים וכו'. לכן יש צורך בהסבר נוסף.
- נורמת ההדדיותNorms of Reciprocity, Trivers)): קיימת אצל האדם ציפייה שאם יעזור לאחרים, אחרים יעזרו לו בחזרה. יש לכך גם עדויות מתצפיות בבעלי-חיים (לדוגמה, קבוצת עטלפים, המאופיינת בהדדיות – כאשר אחד מהם לא משיג דם, האחרים נותנים לו). זוהי תופעה אדפטיבית-הסתגלותית.
- נורמות חברתיות(Social Norms, Simon): למידה של נורמות חברתיות מעלה את הסיכוי לשרוד, מכיוון שעזרה לאחר היא נורמה נלמדת, וללמידה יש ערך הישרדותי. זאת, על-אף שהתנהגות פרו חברתית היא לאו דווקא הישרדותית בפני עצמה, ואפילו יכול להיות שהיא מסכנת את ההישרדות של הפרט.במהלך חיינו, אנו צריכים ללמוד הרבה נורמות חברתיות –למשל, איך להתנהג בקבוצה וכו'. אנשים שילמדו יותר טוב את הנורמות המקובלות בחברה, ישרדו בה טוב יותר.
- ברירה קבוצתית(Group selection, Wilson):קבוצה הכוללת פרטים העוזרים זה לזה תשרוד יותר מקבוצה הכוללת פרטים אנוכיים. כך,גם הגנים ממשיכים לעבור הלאה. לדוגמה, במלחמה- לכל פרט יש סיכויי שלא לשרוד, אך עזרת חבריו והצטרפותם לקבוצה, יעצימו את חוזק הקבוצה ויגדילו את סיכויו של הפרט לשרוד.
** ישנם מקרים שהתיאוריות האבולוציוניות לא נותנות להן מענה.
זוהי תיאוריה כלכלית, הגורסת כי התנהגותנו מבוססת על הרצון למקסם רווחים ולמזער הפסדים.
לפי גישה זו, אנשים עוזרים לאחרים רק כשזה משתלם להם – כשהרווח גדול מהעלות (בדומה לעיקרון ההדדיות בתיאוריה האבולוציונית). רווח לא חייב להיות חומרי או מוחשי. אנשים עשויים לעזור לאחרים, מתוך מחשבה שיום אחד גם הם יצטרכו עזרה. לפי תיאוריה זו, כל עזרה נובעת ממניעים אגואיסטים. יש מקרים שתיאוריה זו מאוד מתקשה להסביר.
- רווחים – ציפייה להדדיות, הפחתת מצוקה אישית, רווח חברתי.
- הפסדים – סיכון פיזי, מבוכה, זמן.
האם אנשים עוזרים רק כשהרווח גדול מהעלות?
מודל האמפתיה-אלטרואיזם של בטסון (Batson)
- אלטרואיזם טהור מתרחש כאשר אנו מרגישים אמפתיה לאדם הזקוק לעזרה.אמפתיה היא היכולת לשים את עצמנו בנעליו של אחר,ולחוות את האירועים והרגשות באופן שהאחר חווה אותם.
- כאשר אנשים חשים אמפתיה – הם יושיטו עזרה גם ללא קשר למחיר העזרה או לרווח, במטרה להקל על המצוקה של האחר.
- בהיעדר אמפתיה – הושטת עזרה תתרחש רק כאשר הרווח גדול יותר מההפסד.זאת, במטרה אנוכית להקל על מצוקותיהם של מגישי העזרה.
Batson: כמה קל לברוח מסיטואציית העזרה? איך נדע האם העזרה נובעת מאמפתיה?
השערת האמפתיה האלטרואיסטית (מתי אנשים יגישו עזרה?):
[לשים לב שמדובר במונחים של גבוה ונמוך ולא במונחים מוחלטים[
מחקר אמפתיה – Toi &Batson (1982)
החוקרים השמיעו לסטודנטים הקלטה של סטודנטית שמספרת שעברה תאונת דרכים, והפסידה חומר לימודי רב, וכעת צריכה עזרה, ובחנו את מידת נכונותם לעזור לה.
הניסוי כלל 4 קבוצות (סה"כ), ולכל קבוצה נקבעו שני תנאים מקדימים:
- דאגה אמפתית גבוהה– אמרו למשתתפים בטרם ההקלטה לנסות להיכנס לנעליים של הסטודנטית ולחוש מה שהיא מרגישה.
- דאגה אמפתית נמוכה-נאמר למשתתפים כי עליהם להיות אובייקטיבים ומרוחקים.
2 הקבוצות הללו חולקו ל-2 תתי-קבוצות, לפי תנאים מקדימים:
- קושי לחמוק מעזרה-נאמר למשתתפים שהיא עומדת לחזור ללמוד איתם באותה כיתה.
- קל לחמוק מעזרה– נאמר למשתתפים כי אותה סטודנטית לא תחזור ללמוד איתם באותה כיתה.
מה גורם לאנשים לחוש אמפתיה?
- סגנון התקשרות – אנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח (כאלה שחוו מענה מספק לצורכיהם בינקות ויכולים לסמוך על אנשים אחרים שיסייעו להם גם), מסוגלים לחוש יותר אמפתיה, ולכן יעזרו יותר. למשל, משתתפים בקבוצה שעברה פריימינג לסגנון היקשרות בטוח (הטרמה – גרמו לאנשים לחוש שהם נמצאים בקשר בטוח), עזרו יותר ממשתתפים שלא עברו פריימינג.
- חוויה של נטישה – אנשים אשר עברו חווית נטישה, חשים פחות אמפתיה ולכן עוזרים פחות. אחת הדרכים להתמודדות עם חוויות נטישה היא הפעלת מנגנוני הגנה, וכתוצאה מכך האדם מרגיש את כל הרגשות שלו בצורה יותר 'מעומעמת' ולכן גם חש פחות אמפתיה.
משתתפים בקבוצה שגרמו להם להרגיש דחייה, עזרו פחותוחשו פחות אמפתיה כלפי האחרים בקבוצה, מאשר משתתפים שגרמו להם לתחושת שייכות בקבוצה.
עדויות חדשות – גם רמת האג'נטיות גורמת לאנשים לחוש אמפתיה לאחר
אג'נסי – המידה בה יש לנו שליטה על התוצאה. העדפות חברתיות משתנות בהתאם למצבה– "אג'נטיות".