בישראל, ישנן שתי ערכאות שיפוטיות בעלות סמכות לדון בענייני גירושין – בית הדין הרבני (להלן: "ביד"ר"), וביהמ"ש לענייני משפחה. מאמר זה יעסוק בהליך גירושין בביד"ר.
במה בית הדין הרבני שונה מבית המשפט לענייני משפחה?
הערכאה שדנה בכל מקרה גירושין, נקבעת, בעיקרון, לפי רצון מגיש הבקשה לגירושין. נשאלת השאלה –מהם ההבדלים בין ביד"ר לבין ביהמ"ש לענייני משפחה?
ההבדל המרכזי הוא שביד"ר פועל, כמובן, לפי הדין הדתי, בעוד שביהמ"ש לענייני משפחה פועל לפי הדין האזרחי.
הבדל נוסף הוא שבביד"ר, בשונה מביהמ"ש לענייני משפחה, אין "תקדים מחייב". כלומר, אם, לדוגמא, מתקבל בביהמ"ש המחוזי ערעור על פסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה – מה שנקבע בערעור מחייב גם את כל בתי המשפט לענייני משפחה. לעומת זאת, בביד"ר לא כך הדבר: הכרעות קודמות של ביד"ר הגדול אינן מחייבות את בתי הדין האזוריים.
הבדל נוסף בין הערכאות, שעשוי בהחלט להשפיע על מגיש הבקשה לגירושין בבחירת הערכאה, הוא שביד"ר, לא מאפשר, בעיקרון, למחללי שבת ולנשים להעיד. יש לציין, שלאורך השנים, הגבלות אלה התמתנו מעט. לעומת זאת, ביהמ"ש לענייני משפחה לא מחייב שתהיה עמידה בתנאי הסף להוכחת עילה לגירושין (ארחיב על כך בהמשך).
איך מתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני?
כיום, עוד לפני שמתנהל דיון בערכאה הנבחרת, אדם המעוניין להתגרש צריך להגיש בקשה ליישוב סכסוך.
מדובר בהליך שמטרתו למנוע ככל האפשר פניות לערכאות השיפוטיות ולסיים את הסכסוך בין הצדדים בדרכי שלום.
השלב הראשון בהליך הוא קיום ארבע פגישות של בני הזוג עם אנשי המקצוע של הערכאה הנבחרת, שמבררים מהם הנושאים שלגביהם חלוקים בני הזוג.
לאחר שלב זה, נמסרת החלטת כל בן זוג באשר לשאלה האם הוא מעוניין להמשיך ולנסות גישור ולהימנע מדיון בערכאות השיפוטיות.
לאחר 15 ימים בהם ההליך "מוקפא", מתחילים 15 ימים שבהם לראשון שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך, יש זכות קדימה להחליט לאיזו ערכאה הוא מגיש את תביעתו העיקרית.
אם וכאשר התביעה עיקרית מוגשת לביד"ר, צריך המגיש לכלול בכתב תביעתו את העילות לגירושין ואת ההוכחות לקיומן, כאמור. העילות הנפוצות לגירושין הן:
- עקרות
- בן זוגו של המגיש מתנהג כלפיו באלימות פיזית/מילולית
- בן זוגו של המגיש קיים יחסי מין עם אחר
כאמור, אין להסתפק בלטעון טענות אלה. יש להוכיח שהן אכן מתקיימות.
בנוסף, ניתן לבקש מביד"ר שבמסגרת הדיון, ידון גם בנושאים כמו חלוקת רכוש, מזונות אישה או משמורת ילדים. יש לבקש זאת בצורה מסודרת כצירוף לכתב התביעה. פעולה זו נקראת "כריכה", וכדי שביד"ר יוכל לדון בנושאים מעין אלה, עליו לבצע שלושה מבחנים, שהתשובה לשלושתם צריכה להיות חיובית:
- האם תביעת הגירושין כנה? האם המגיש אכן פירט בכתב תביעתו עילה הלכתית לגירושין?
- האם הכריכה התבצעה כדין? ישנם נושאים שלא ניתנים לכריכה, כמו למשל מזונות ילדים.
- האם הכריכה כנה? האם מגיש התביעה באמת מעוניין לכרוך, או שמא הוא פיצל תביעות בערכאות השונות, או למשל לא פירט באשר לנושא הרכוש שאותו הוא מעוניין, לכאורה, לכרוך?
אם אחד התנאים לא מתקיים – אין אפשרות לדון בנושאים אלה.
לסיכום, בשונה מביהמ"ש לענייני משפחה, ביד"ר פועל לפי הדין הדתי, ואין בו "תקדים מחייב".
כשמוגשת תביעת גירושין לביד"ר, צריך המגיש לכלול בכתב התביעה את העילות לגירושין ואת ההוכחות לקיומן. בנוסף, הוא יכול לכרוך לתביעתו נושאים כמו חלוקת רכוש, מזונות אישה או משמורת ילדים, אך כדי שביד"ר אכן ידון בנושאים אלה, צריכים להתקיים שלושת תנאי הכריכה.