חוסר מנוחה בידיים וברגליים, תזוזה בחדר או פטפטנות רבה. בגיל המבוגר – פעילות רבה מאוד בתחומים רבים. לעיתים מתחילים פעילויות רבות ולא מסיימים. אצל מבוגר נראה שהבגרות עוזרת לפצות על הקופצניות אבל עדיין תיראה תנועתיות בגוף.
אימפולסיביות עשויה להתבטא ב"ירייה" של תשובות לפני השלמת השאלה, בקושי בהמתנה בתור ובהתפרצות לדברי אחרים.
הפרעות נלוות נפוצות – דיכאון, חרדה, לקויות למידה, הפרעות התנהגות.
שינויים בקריטריונים לאבחון ב-DSM-5
הפרק על הפרעות ילדות בכלל בוטל.
לאור ההבנה שההפרעה נמשכת לתוך הבגרות, ולעיתים רק מאובחנת בבגרות – היא הועברה לפרק המתאר הפרעות התפתחויות על בסיס נוירולוגי.
בעבר ההפרעה הייתה צריכה להיות מאובחנת לפני גיל 7. כיום אנחנו צריכים מאדם עדות אישית לכך שהיו לו סימפטומים של קושי בקשב ואימפולסיביות עד גיל 12.
גורמים
כיום ההפרעה מוכרת כהפרעה נוירולוגית. ספיגת יתר של דופמין באונה הקדמית במוח פוגעת במנגנון של מתן פידבק לאדם על תכנון וארגון. האונה הקדמית קשורה ביכולות תכנון, ולמעשה במקרה זה חסר לנו דופמין.
בנוסף, ייתכן גם רקע גנטי להפרעה.
קשיים
הקשיים של ילד עם הפרעת קשב וריכוז אינם מתמקדים רק בקשיי למידה, ואינם מסתיימים עם סיום יום הלימודים.
- לילדים אלה ישנם קשיים חברתיים וקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות, בעיקר בגלל האימפולסיביות וקשיי הריסון. נוטים למריבות, מכות והתפרצויות. הילדים שמעצבנים את המורים. חברים מתרחקים מהם שכן הם נוטים "להסתבך" עם המורים, לא לעמוד בכללים ובחוקים.
- במשך השנים ישנה הצטברות של חוויות שליליות והתפתחות של מצוקה אישית, בעיקר כשההפרעה לא אובחנה.
- בהתאם מתפתח ערך עצמי ירוד– על רקע חווית כישלון מצטברת ובגלל העובדה שהסביבה נוטה להאשים אותם ("עצלנים", חסרי כוח רצון, "לא מממשים את הפוטנציאל שלהם…").
- בנוסף קיים קושי במיומנויות ארגון וניהול, מה שפוגע בתפקוד יום-יומי.
- דחייה מצד ההורים. הילד מתקשה לציית בבית, ונתפס כ"עושה דווקא".
אבחון וטיפול בילדות
אבחון מוקדם מבטיח התפתחות ותפקוד טובים יותר. אין כלי אבחוני אחד שמספק אבחון וודאי. האבחון כיום מתבסס על:
- היסטוריית לימודים של הילד
- דוחות התנהגות ולימודים מביה"ס
- היסטוריה התפתחותית – לפי דווח הורים
- ראיון קליני – ע"י איש מקצוע (נוירולוג, פסיכיאטר, פסיכולוג).
ההתייחסות היא למכלול המרכיבים – ריכוז וקשב וגם מרכיבים רגשיים ומשפחתיים.
האבחון קשה יותר בקרב ילדים מחוננים או מוכשרים שכן הם מפתחים מנגנוני פיצוי ומסוגלים עדיין להצליח. הם משקיעים אנרגיה רבה בהתמודדות והסתרה – חלק ממנגנוני הפיצוי שהם מפתחים. לעיתים רבות ילדים אלה מאובחנים רק בגיל ההתבגרות, מה שעלול ליצור קשיים ובעיות.
טיפול תרופתי
- ריטלין/קונצרטה תרופה ממשפחת האמפטמינים (ממריצים) שמונעת את ספיגת הדופמין ולכן מאפשרת יותר ריכוז ויכולת התארגנות.
- ריטלין משמש גם חלק מהאבחון – אם הוא עוזר, הדבר ככל הנראה מעיד על הפרעת הקשב. היום אנחנו רואים שריטלין וקונצרטה לא עוזרים לכל אחד ויכולים להיות מקבץ קריטריונים שעליהם הריטלין לא פועל.
- הריטלין פועל למספר שעות ולאחר מכן השפעתו פגה. בקרב ילדים – ניתן מינון המספיק בעיקר לשעות בית-הספר.
אם מישהו שאין לו הפרעות קשב לוקח ריטלין – ירגיש חד ובעיקר ערני יותר, יקבל יותר מרץ ויכנס למצב של היפר. ילדים ובני נוער ללא הפרעות קשב משתמשים בריטלין של חבריהם כסם ממריץ. לעומת זאת אצל אדם עם הפרעת קשב –הדופמין דווקא מרגיע וממקד.
אצל מתבגרים ומבוגרים נותנים מינונים יותר גבוהים. לקח הרבה זמן עד שמשרד הבריאות שינה את התקנות.
תופעות לוואי – עלול ליצורבעיות שינה ותיאבון, פגיעה אפשרית בייצור הורמון הגדילה.
טיפול פסיכולוגי
עם ילדים – טיפול התנהגותי לפיתוח מיומנויות למידה ומיומנויות חברתיות.
מתן חיזוקים על מיקוד קשב, ביצוע מטלות.
- הדרכת הורים
- הדרכת צוות הכיתה וביה"ס
התמונה הקלינית בגיל המבוגר
ככל שאדם מתבגר ויש לו מחויבויות וחיים מורכבים יותר – כך הקשיים במיקוד קשב ו-וויסות רגשי גוברים.
- קושי להישאר ממוקד במטלה – מתקשים להתרכז בעת שיחה, גם עם אדם קרוב. מתנתקים. לא מקשיבים לכל מה שנאמר.
- מיקוד יתר – "נתקעים" בנושא שמעניין אותם ומתקשים לשמוע מה אומרים להם.
- שכחה וחוסר ארגון (או אפילו בלגן).
- כל הסביבה הפיזית בבלגן תמידי
- דחיינות
- קושי בהתנעת מטלות – לא מתחילים…
- נוטים לאבד חפצים – מפתחות, טלפון, משקפיים
- קושי בהערכת זמן – מאחרים/מקדימים. לא יודעים להעריך את הזמן שדרוש למטלות
- שוכחים פגישות… גם אם הן חשובות
- אימפולסיביות – מתפרצים באמצע שיחה או דיון, סגנון דיבור פוגע, מבלי לשים לב. קושי לשמור על התנהגות חברתית הולמת – בפרט אם מרגישים משועממים (ישיבה ארוכה בעבודה או המתנה בתור…).
- נטיות להתמכרות – סמים, אלכוהול או פורנוגרפיה. קשר מעניין.