- היום לא נוהגים לחשוב בשלבים אבל לגבי שפה (יש בספר) יש גישה (בתרגום) "מבוססת שימוש". הרעיון הבסיסי הוא שעצם השימוש בשפה מאפשרת ומקדמת את הרכישה, הפקה והבנה של שפה בצורה מאוד פשוטה. אחת הטענות החזקות של ביטס היא שאוצר המילים הוא חשוב משום שזה גורם לכך שאתה יותר מסוגל להפיק שפה שהיא תואמת או הולמת את המורכבויות של החיים ושל המשמעות. כלומר, היא מצפה לזה ומוכיחה את זה שבכל גיל מורכבות התחביר של דובר מסוים עולה כפונקציה של אוצר המילים. גם בגיל 5 או 10 ילדים עם אוצר מילים גדול יותר מבינים ומפיקים צורות תחביריות יותר מורכבות. בין היתר לאנשים שכאלה שמים דגש בחשיבות על איזשהם נטיות קוגניטיביות בסיסיות. למשל: חלק מציוד הולד הוא לאו דווקא שנולדים עם שפה אלא תינוקות נולדים עם רגישות להסתברויות. דוגמא: הנחה שתינוקות יכולים לעשות חישובים שאירוע א' יבוא אחרי אירוע ב' – רואים בניסוים האלה יישום מאוד מוקדם של היכולות האלה. השפה מתבססת על דברים דומים, למשל: היכולת לחשב מה הסיכוי שמילה בצורה מסוימת תופיע אחרי מילה אחרת כמו: שם עצם ואז תואר. בצורה כזאת בונים מבנים שבעזרתם מבינים דברים וגם יכולים להפיק.
גישה נתמכת סביבה
הגישה אומרת שיש מקום גם לאינטרקציה סביבתית.
פגשנו את ה-LAD של הגישה הלטיביסטית. ג'רום ברונר כתב הרבה על התפתחות וגם על התפתחות השפה. טיעונו היה שבנוסף לזה שהLAD (מנגנון רכישת שפה) הוא משהו מוחי, רכישת השפה נסתמכת גם LASS (מערכת תמיכה ברכישת שפה). כלומר, זה מתרכת בסביבה שהיא חיונית לרכישת שפה.
בסרט שראינו אנו מכניסים לתוך התמונה אתהתפקיד המאוד משמעותי של הסביבה והאינטרקציה החברתית.
מאדראיייס – כדי לאפיין את האופן שבו הורים, ובעיקר אמהות מדברות עם ילדים מאוד קטנים. כיצד הוא שונה מהשאר: אינטנציות מוגזמות. ההנחה המאוד מקובלת היא שזה לא במקרה, אמהות נוהגות לדבר ככה כי זה מועיל. למה זה מועיל? סוג האינטונציה מעבירה משמעות, זה מגייס את הקשב, יש הרבה יותר סיכוי שהתינוק יתייחס לאם בדיבור עם אינצונציה כזו. אז נוצר מצב של "קשב משותף" – התינוקת והאם ביחד מתייחסות לאותו דבר, מכאן שאם האם מדברת, באותו זמן ברור לה על מה היא תדבר.
דיבור איטי, ברור ומתומצת עם משפטים קצרי, חזרותם – זה מספק פיגומים, מפשט את השפה כדי שיהי יותר קל להבין.
הורים לרוב לא נוטים לתקן דקדוק אבל הם כן במאדרייס ההורה מחזיר משפט. למשל: התינוק מצביע על בובה וההורה אומר "הנה בובה" – זה משפט. כלומר, ההורים לא מתקנים דקדוק אבל מדגימים דקדוק ומספקים תחביר נכון.
יש הרבה מחקרים שמנסים לבחון האם זה משפיע. דרך מאוד מקובלת זה לנתח מאגרי מידע של שפות שונות, נגיד בין הורה לבין ילד. מכאן אפשר לראות גם מה המאפיינים של השפה המכוונת לילד וניתן לראות במיוחד אם זה מחקר אורך של 2-3, אם מאפיינים מסוימים מקושרים לאיכות השפה של הילד בגיל 3.
תומסאלו ועוד חוקרים התייחסו לתופעה שרכישת השפה מתרחשת יותר מאוחר אצל תאומים. יש לזה מספר הסברים:
- באופן כללי בממוצע ההתפתחות של תאומים היא יותר איטית כי המאפיינים הסביבתים פחות אופטימלים, הלידה בדר"כ מוקדמת…
- במצגת רואים את הפער שאנו מכירים בספרות. הוא וצוות המחקר שלו ערכו תצפיות חוזרות על האם, הילד או התאומים. הוא רשם את כל האינטרקציות המילוליות עם דגש על הדיבור שמופנה לילדים. ההשערה שלו הייתה שבממוצע הורים/ אם לילד יחיד מדברת יותר מסוים ובאופן שונה. כאשר הוא הוא חישב כמה מהדיבור האמהי היה מופנה לילד מסוים סה"כ הדיבור היה דומה אבל כמות הדיבור האמהי לתאום היה פחות מחצי. רוב הדיבור מופנה לשניהם ביחד.
כיצד דיברו האמהות של היחידים – הרבה יותר במאדרייס. עניין גדול סמאדרייס הוא לדובב את התינוק, נמצא במחקר שכל האמהות עושות זאת באותה מידה אבל אצל תאומים פחות. הדיבור שהופנה לתאומים היה יותר הנחיות והרבה פחות סוג האינטרקציה שתיארנו מקודם.
השלב הבא היה לראות אם היה קשר בין שלב האוצר מילים של התינוק לבין המאדרייס. אכן היה קשר, כמה שהאם דיברה יותר בשפה של האמהות (לתינוק מסוים) וכמה שהיה לדיבור יותר מאפיינים של מאדרייס האוצר מילים של התינוק היה גדול יותר.
השפעות חברתיות והשפעה סוציואקונומי
אם יש השפעות כאלו (ויש) אנו נשאל האם יש שונות שפתית בין קבוצות שונות.
שיעורי ההתפתחות הבטוחה הם די דומות עם קבוצות שונות, אך זה לא המצב עם שפה.
במצגת – משפחות שמספרות סביבה אוריינית, דבר שמאוד תלוי תרבות וסביבה. רואים בסביבות גיל שנתיים הבדלים בשפה.
דוגמא קיצונית למצב – ילדים שלא קיבלו תמיכה ברכישת שפה היו בני 4-5 בגן ולא דיברו.